נקודת המוצא לסיור היא חניון שריגים, החניון המרכזי בפארק בריטניה. החניון שוכן סמוך ליישוב שריגים (ליאון) ממערב לכביש מס' 353, ליד סימן ק"מ 24. שלט הכניסה לשביל נמצא כ-300 מ' מהכניסה לחניון.
כדאי לשים לב: מיד עם הכניסה לחניון, מצד ימין, נמצא שלט הכוונה של קק"ל ובו סימון שביל ישראל וסימון שביל שחור. זוהי נקודת הסיום של שביל האלות.

חניון שריגים הוא חניון גדול השוכן ביער אורנים ותיק שנטעה קק"ל בשנות ה-50. לפני שיוצאים לדרך, או בסיום המסלול, מומלץ בהחלט לבלות בפיקניק נחמד בחיק הטבע. בחניון הציבה קק"ל שולחנות נגישים לאנשים בעלי מוגבלויות בהליכה, ובחגים פועלת בחניון תחנת מידע.

מי שמסתפק במסלול קליל יוכל ליהנות מטיול רגלי קצר ב"שביל שריגים" – שביל באורך של כחצי קילומטר העובר ביער מעורב של עצי מחט נטועים ועצי חורש ארצישראליים ובהם חרוב מצוי, אלון מצוי, אלת המסטיק, אלה ארצישראלית ואשחר ארצישראלי.

כדי להגיע לנקודת ההתחלה נמשיך מהכניסה לחניון כ-300 מ' עד לשלט עץ חום המכריז על נקודת המוצא לשביל האלות.

נתחיל בטיול. השביל עובר ביער בינות לעצי אורן בוגרים ועצי חורש טבעי כאלון מצוי, אשחר ושיחים מפותחים של אלת המסטיק. בעונת החורף פורחות רקפות ועיריות גדולות משני צדי השביל. קטע השביל הראשון חופף לשביל שריגים. בר-זית בינוני הוא עץ קטן, או אם תרצו, שיח גדול. נוכחותו כאן בולטת מאוד, הרבה יותר מאשר בחורש ים-תיכוני הצומח בכרמל או בהרי ירושלים. סימני הזיהוי שלו הם פירות כדוריים עגולים בקוטר של חצי סנטימטר ועלים משוננים נגדיים (הצומחים זה מול זה באותו גובה של הגבעול), בניגוד לעלים המסורגים של האלון המצוי (הצומחים לסירוגין לאורך הגבעול).

כ-100 מ' מנקודת המוצא שוכן משמאל לשביל משטח סלע חצוב ששימש בעבר כגת לדריכת ענבים. עד סוף התקופה הביזנטית (מאה 7 לספירה) הייתה תעשיית היין ענף חקלאי חשוב מאוד באזור.

מעט הלאה בשביל נבחין משמאלנו בבמה מוגבהת מעט הנראית כגל אבנים גדול. ארכיאולוגים שסקרו את פארק בריטניה טוענים שזו במה פולחנית. מדובר במבנה שיוצר משטח קטן באורך של כ-4 מ', מוקף אבנים גדולות. במות נוספות מסוג זה נמצאות במקומות שונים בפארק בריטניה, בדרך כלל במקומות הגבוהים בסביבה.

השביל ממשיך מהגת עוד כ-100 מ' צפונה ומגיע למפגש שבילים בקרחת יער. כאן אנו נפרדים משביל שריגים שפונה ימינה. אנו נמשיך בשביל האלות, במורד השלוחה מערבה (בהתאם לשילוט). בחורף ובאביב עולה כאן פריחה מרהיבה של רקפות, כלניות, סחלב פרפרני, דם המכבים ופרחי בר נוספים. צפיפות היער והצל הכבד מאפשרים כאן את התפתחותם של מינים רבים של מטפסים כגון קיסוסית קוצנית, זלזלת הקנוקנות, טמוס מצוי, דלעת הנחש המצויה ופואה מצויה.

השביל ממשיך בנופי יער וחורש. כחצי קילומטר ממקום מפגש השבילים, ליד עמוד סימון של קק"ל, נראית משמאל לשביל ערימת אבנים "חשודה". השלט "בור פתוח" מסייע לזיהוי המקום. מאחורי ערימת האבנים נמצא בור גדול ועגול בקוטר של כ-4 מ'. אלה הם שרידיו של כבשן סיד. בכבשן שרפו אבני גיר כדי להופכן לסיד, ואבני הגיר השחורות המוטלות כאן מעידות על כך.

כיצד פעל כבשן הסיד? מעל חלל הבור בנו חלל נוסף, מקורה בכיפת אבנים, ובתחתית הכבשן היו קבועים שני פתחים: אחד להסקה ואחד לאוורור. את החלל התחתון מילאו באבני גיר חצובות והבעירו אותן במשך כמה ימים עד להתאדמות אבני הכיפה, שציינה שהגיעה השעה להפסיק להסיק את הכבשן. לאחר מכן חיכו כמה ימים להתקררות האבנים, ולאחר שפירקו את קירות החלל העליון היה אפשר לאסוף את הסיד השרוף.

סיד היה חומר חשוב לטייח בו קירות בתים כדי למנוע חדירת מים. בסיד גם טייחו בורות מים כדי למנוע חלחול מים מהבור החוצה. בשפלת יהודה אין מעיינות, והאוכלוסייה הסתמכה לצורך קיומה על בורות שאספו מי גשם.

אלה ארצישראלית

עץ נשיר חורף, נפוץ בחורשים הים-תיכוניים. בשלכת ובעונת הלבלוב מעניקה האלה הארצישראלית לחורש גוונים אדומים. עליה המנוצים מסתיימים בעלעל יחיד ומפתחים עפצים דמויי בננה, הנוצרים על ידי כנימות. ציר העלה חסר "כנפיים" קרומיות.

אלה אטלנטית

עץ שעשוי להגיע לממדים גדולים, נשיר חורף, צומח באזורים הערבתיים של ישראל ובשולי החורש הים-תיכוני: מזרח הגליל העליון והגליל התחתון, ממזרח להרי יהודה ובשפלת יהודה (פארק בריטניה). אוכלוסייה מעניינת נותרה גם באזורים הרמים של הר הנגב. הענפים בשלכת יוצרים מראה סבוך. על עצי אלה אטלנטית מרכיבים בנגב את אלת הבוטנה (פיסטוק). העלים המנוצים מסתיימים בעלעל יחיד ומפתחים עפצים דמויי אלמוג. ציר העלה בעל "כנפיים" קרומיות.

אלת המסטיק

שיח ירוק עד ולא עץ הנפוץ באזורים הנמוכים של החורש הים-תיכוני. העלים מנוצים, גלדניים, מספר העלעלים זוגי. העלים והענפים מכילים שרף הנוטף מהעץ לאחר פציעה. מהשרף הזה הכינו בעבר הרחוק חומר לעיסה לחיטוי הפה ומכאן שם השיח.