בתחילת מאי 1948, כמה ימים לפני ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, ניסו הכוחות העבריים לפרוץ את הדרך לירושלים. כדי להגביר את הלחץ על הכוחות הערביים, הוחלט להפציץ את עמדותיהם באזור בית מחסיר (כיום בית מאיר), החולש על הדרך. ב-9 במאי נשלח מטוס להפציץ את האזור, אך מזג אוויר קשה מנע מצוותו לבצע את המשימה. מטוס שנשלח כמה שעות אחר כך שב גם הוא כלעומת שבא.
למחרת יצא המטוס ליעדו. זה היה מטוס מדגם נורסמן, שהגיע לארץ מאיטליה כשבוע קודם לכן, לאחר שתוקנה בו תקלה של נזילת דלק. המטוס הקל, שכנפיו היו עשויות עץ, טס מאיטליה לשדה דב במשך 11 שעות וחצי, וכשהגיע, הוכן בבהילות למשימתו הראשונה – הטלת אספקה ותחמושת ליישובי גוש עציון הנצורים.
קברניט המטוס היה יריב שיינבאום, לשעבר טייס בחיל האוויר המלכותי הבריטי. טייס המשנה היה דניאל בוקשטיין, מפקד שדה דב באותם ימים, והאנשים האחרים בצוות היו האלחוטאי שלמה כהן ושלושה אנשי חימוש – צבי שוסטרמן, יצחק שקלנביץ' ושלמה רוטשטיין.
כאשר הגיע המטוס לסביבות הרי ירושלים התקבלה ממנו הודעה אחרונה, ולאחריה נותק עמו הקשר, והוא נעלם יחד עם אנשי הצוות בהרים. איש איננו יודע מדוע המטוס התרסק. ייתכן שקרתה במטוס תקלה, או שמזג אוויר גרוע גרם להתרסקותו. ה"פצצה" של המטוס היתה חבית מלאה ב-200 ק"ג חומר נפץ. ייתכן שבעת הטלת החבית הסתחרר המטוס וצלל אל מדרון ההר.
במהומת הקרבות לא היה זמן לחפש את שרידי המטוס. איסר חלמיש, שהיה קצין המודיעין של הגדוד השישי של הפלמ"ח, כתב שאחמד סאמח אל ח'אלדי, שהיה מנהל בית היתומים בדיר עמר (כיום איתנים), גילה לו לאחר כיבוש הכפר שראה מטוס מתרסק ליד סאריס (שורש). בעקבות המידע הזה התגלו שרידי המטוס. תושבי המקום אף הוליכו את המחפשים אל מערה שבה נטמנו גופות הרוגי ההתרסקות. מנוע המטוס, שנותר כמעט שלם, הוא שמוצב כיום כאנדרטה בהר טייסים.