בוסתן במשלטי חוליקאת

  • בסיסית
  • כל השנה
  • הנגב המערבי הנגב הדרומי
  • 1-2 שעות
  • עומס קל
המטע פורח. צילום: יעקב שקולניק
  • סוג המסלול

טיול קצר לכל המשפחה במערב הנגב

דרך עפר קצרה מוליכה מכביש 232 לגבעה הנמוכה שבראשה ניצב מגדל צופי אש של קק"ל. במדרונות המתונים, היפים לעין, צומחים מטעי אפרסקים ונקטרינות. בחורשה הקטנה שנטעה קק"ל צומחים עצי ברוש ואורן, אשל הפרקים, ינבוט לבן ותמר.

החניון שבצל העצים הוא מן הנעימים שאנו מכירים, לא מעט בזכותו של רוני כהן, צופה האש הנאמן של קק"ל. רוני גם דאג להכשיר פיסת קרקע ממערב למגדל התצפית, ועתה צומח בה בוסתן צעיר של עצי תאנה ותות. אתם מוזמנים לטעום, אבל אנא, לא למלא את הסלים ולהשאיר משהו גם למבקרים אחריכם. בחניון תמצאו גם ברז מים לשתייה.

החניון נמצא בגבעה הגבוהה באזור. בימי מלחמת העצמאות היא נודעה בשם גבעה 138.5, על פי המנהג לקרוא לגבעות על פי הרום שבו נרשמו במפה הטופוגרפית. מראש הגבעה – הגבוהה ביותר באזור – נראים מרחבי מישור החוף הדרומי עד אשקלון.

חוליקאת הפכה לשדה הנפט חלץ – שדה הנפט הראשון שהתגלה בישראל. פה ושם עוד מתנועע "חרגול", שואב בעצלתיים את מעט הנפט שעוד נותר באדמה. הכול כאן שקט ושלֵו. רק האנדרטאות שבצל העצים מעידות על הקרב הנורא שהתחולל כאן במלחמת העצמאות. הקרב על הנגב.

המצרים באים

באזור חוליקאת היו שלושה כפרים – כאוכבה (כיום כוכב מיכאל), ברייר (ליד ברור חיל) וחוליקאת, ששכן בין גבעה 138.5 לבין הכביש היחיד לנגב באותם ימים, ממש בצד הדרך. תושבי הכפרים נהגו להתנכל לתחבורה היהודית וחסמו את הדרך בתעלות ובאבנים. ב-13 במאי 1948, עוד לפני הכרזת העצמאות, כבש הגדוד השני של חטיבת הנגב במסגרת מבצע ברק את שלושת הכפרים, ותושביהם נמלטו.

בגבעה 138.5 הוצבה מחלקה. הדרך לנגב נפתחה, אך לא לזמן רב. בבוקר 8 ביולי 1948, יום לפני תום ההפוגה הראשונה, תקף הצבא המצרי במפתיע את עמדות צה"ל בצפון הנגב. לאחר שלוש שעות של לחימה נאלצו לוחמי המשלט לסגת לקיבוץ גברעם. הקרב גבה מהם שישה הרוגים ופצועים רבים. ארבעה מהלוחמים נותרו בשטח. אחד הגיע לגברעם והשאר נהרגו וגופותיהם נמצאו מאוחר יותר.

הכוחות המצריים תפסו שתי גבעות ממזרח לכביש וארבע ממערבו והתבצרו בהן. מערך הביצורים הזה נודע בשם משלטי חוליקאת. בחלק מהמוצבים הוצבו יחידות סודניות וסעודיות.

קרב חוליקאת במבצע מוות לפולש

במבצע מוות לפולש, שנערך לפני כניסת ההפוגה השנייה לתוקפה, הוטלה על חטיבת הנגב משימת כיבוש משלטי חוליקאת. בליל 17 ביולי ארגנה החטיבה בחופזה כוח שכלל פלוגת ג'יפים ופלוגת חי"ר מצוידת במחלקת מרגמות. לכוח נוספו כ-50 איש, רובם עולים בלתי מאומנים. המג"ד עוזי נרקיס וסגנו מאיר פעיל סירבו לפקד על הכוח המאולתר מחשש לשלום האנשים.

חששם התברר כמוצדק. הכוח התגלה עוד בטרם הסתער וספג אש קשה מהמצרים. מחלקת המרגמות פגעה גם היא בכוח התוקף. מפקד פלוגת החי"ר חיים לקסברגר נהרג, והקרב הסתבך. כיתה אחת אמנם חדרה למשלט וניהלה בו קרב קצר, אך עד מהרה נסוגו רוב הלוחמים כשהם מותירים בשטח 21 הרוגים. גופותיהם נמצאו בקבר אחים רק לאחר כארבעה חודשים.

קרב חוליקאת במבצע יואב

מבצע יואב, שיצא לדרכו ב-15 באוקטובר, נועד לפרוץ את הדרך לנגב המנותק. ב-17 באוקטובר הטיל מפקד חזית הדרום יגאל אלון על חטיבת יפתח לכבוש את חוליקאת. הכוח בא לגבעה 138.5 מכיוון ניר עם וניסה לפרוץ למשלט מדרום. הגדר הראשונה נפרצה, אך הכוח נאלץ לסגת תחת אש כבדה. בקרב נהרגו ארבעה לוחמים.

הקרב האחרון

יומיים אחר כך יצאה חטיבת גבעתי לכבוש את חוליקאת, יום לאחר שכבשה את משלטי הצומת (צומת גבעתי) ואת משלטי כאוכבה ובית תימה שמצפון לחוליקאת. הכוח התוקף היה גדול יותר וכלל את גדוד 52 ושתי פלוגות מגדוד 54. המצרים תגברו את כוחותיהם בלוחמים שנסוגו מהמשלטים שנכבשו לילה קודם לכן, ועל פי ההערכות, בששת משלטי חוליקאת היו שלוש פלוגות מצריות ופלוגה סעודית.

הקרב החל בשעה 21:30 בהפגזה ארטילרית ישראלית על העמדות המצריות. המצרים היו מחופרים היטב וכמעט לא נפגעו. לאחר ההפגזה החלה ההסתערות הרגלית. הפעם מצאו עצמם המצרים מוקפים מכל עבר. הלחימה בתעלות התנהלה בקרבות אכזריים פנים אל פנים, עד כדי נשיכות. רק לאחר שבע שעות נכנעו המצרים. בקרב נהרגו 28 לוחמי גבעתי.

כיבוש חוליקאת היה המהלך המכריע במבצע יואב. עם כיבוש המשלטים כותרה בכיס פלוג'ה חטיבה מצרית. אמצעי הלחימה שנתפסו במשלטים שימשו להמשך כיבוש הנגב.

סוף דבר

בקרבות חוליקאת נהרגו 63 לוחמים, מתוכם 34 אנשי פלמ"ח ו-28 אנשי גבעתי. הנופלים מונצחים בכמה אנדרטאות באזור:

אנדרטה בגבעה 138.5 לזכר הנופלים בגדוד 9 של חטיבת הנגב בפלמ"ח.

אנדרטה נוספת בגבעה 5 לזכר 10 לוחמים מהגדוד השני של חטיבת הנגב.

מדרום לצומת גבעתי, בצד המערבי של כביש 232, במקום שהכוחות המצריים הותקפו בו במבצע ברק, נמצאת אנדרטה לזכר הנופלים מגדוד 54 ועליה הכתובת המפורסמת: "ההלך – ברדתך לנגב זכור אותנו".

מעט מדרום לאנדרטה זו, בצד המזרחי של הכביש, נמצאת אנדרטה גדולה לגדוד 52 הנושאת את שמות הנופלים מקֶרב הגדוד במלחמת העצמאות, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים.
קרדיטים
 
כתיבה וצילום: יעקב שקולניק
תאריך פרסום: 02.05.18
בטרם יציאה לטיול, מומלץ לעיין בדיווחים ולהתעדכן במידע הנוגע לאתר או למסלול בו אתם מתעתדים לבקר.
למעבר לעמוד ובו כל הדיווחים העדכניים לחצו כאן

הוספת תגובה

כדי להוסיף תגובה יש להתחבר למערכת

0 תגובות

מפת גוגל

מפת טיולים וסימון שבילים מישור חוף הנגב (גיליון מס' 13)