טיול ברכב בדרך יער יתיר

  • בסיסית
  • כל השנה
  • דרום הנגב הצפוני
  • 3-5 שעות
  • עומס קל
נוף יער יתיר מדרך הנוף המזרחית. צילום: יעקב שקולניק
  • סוג המסלול

חבל יתיר שוכן באזור המעבר שבין הרי יהודה לנגב. זהו מרחב הררי, שפסגותיו מתנשאות לגובה של עד כ-700 מ' מעל פני הים. כמקום השוכן בספר המדבר, כמות המשקעים בחבל יתיר זעומה למדי ומסתכמת בכ-250 מ"מ גשם בשנה בממוצע. רוב השטח מכוסה סלעי קירטון, סלע שאינו מעביר מים כמעט, תכונה המוסיפה ליובש הקרקע.

והנה, בשנת 1964 החלו יערני קרן קימת לישראל בנטיעת עצים בין הטרשים של חבל יתיר. נטיעת היער באזור היובשני, סמוך לקו הפסקת האש עם ממלכת ירדן, נעשתה כנגד כל הסיכויים. למרות זאת הלך יער יתיר והתפתח עד שהפך לגדול שביערות ישראל. היער משתרע כיום על פני כ-40 אלף דונם, ועוד היד נטועה...

יער יתיר הוא מהיערות המגוונים שביערות ארצנו. קק"ל נטעה ביער מינים רבים של עצים. מלבד האורן והברוש למיניהם, תוכלו למצוא כאן מינים מיוחדים של איקליפטוס הפורחים בפריחה אדומה ומרהיבה. עוד צומחים כאן אלה אטלנטית, אשל הפרקים, שיטת הנגב ושיטה סלילנית, שיזף מצוי, חרוב מצוי, אלת הבוטנה (פיסטוק) וכן שיחים כגון רותם המדבר, שיח אברהם מצוי, מללויקה אליפטיקה וקרקש צהוב. בגיאיות שבין המדרונות מעבדים התושבים מיישובי הסביבה מטעי פרי וכרמים.

בשיפולים הצפוניים של יער יתיר שוכן היישוב שָנִי (לִבְנָה), שנוסד בשנת 1982. ממזרח ליער נמצא הכפר השיתופי עמשא וצפונה לו היישוב מצדות יהודה (בית יתיר), שכולל בתחומו את מבנה משטרת הגבולות הירדנית לָצִיפַר. ראשוני היישוב התגוררו במצודת היערנים עד שעברו לנקודת הקבע שלהם.

יער יתיר הביא עמו בשורה. בתחנת הניטור שמפעיל מכון ויצמן ביער בשיתוף פעולה עם קק"ל, התגלה שהיער המדברי מקבע גזי חממה בשיעור דומה ליער ממוצע באירופה.

בתחום היער נמצאים אתרי עבר ובהם חורבת יתיר, המזוהה עם עיר הלוויים המקראית יתיר, שממנה נגזר שמו של היער. קק"ל רישתה את היער בדרכי נוף והוסיפה בו חניוני נופש ושבילי הליכה ברגל, שבהם אפשר להגיע לאתרים הפזורים בו. ביער עובר גם שביל ישראל. במצודת היערנים מפעילה קק"ל מרכז שדה ויער המשמש בסיס יציאה לסיורים מודרכים ולהיכרות עם יער יתיר וסביבתו.

ברשימה זו נתאר את אתרי היער על פי מסלולי הטיול והדרכים העוברות בו.

דרך יער יתיר

דרך יער יתיר, שאורכה כ-9 ק"מ, סלולה לכל אורכה ממצודת היערנים ועד מבוא הר עמשא שליד חניון מקסיקו. הדרך מסומנת בצבע ירוק והיא חלק מהכביש האזורי 316, המחבר בין חורה לסוסיה.

גישה

מכביש 31, כ-2.3 ק"מ ממזרח לכניסה לחורה, פונים צפונה בכביש 316 ומגיעים לאחר כ-13.5 ק"מ למצודת היערנים.
לאורך הדרך נמצאים האתרים האלה:

מצודת היערנים

מצודת היערנים נחנכה ב-19 באפריל 1967 והיא נועדה לשמש מטה לצוות המקצועי של יער יתיר ומקום מגורים לעובדי היער ובני משפחותיהם. באותם ימים עבר קו שביתת הנשק בין ישראל לממלכת ירדן בקרבת היער ועל כן המבנה נבנה כמבצר במקום גבוה השולט על סביבתו (687 מ'). מצודת היערנים ממשיכה לשמש את עובדי יער יתיר, אם כי הם אינם מתגוררים בו.

המצודה משמשת גם מרכז שדה ויער לפעולות חינוך והכרת הסביבה. העלייה למצודה מתבצעת בתאום מראש לקבוצות בלבד, את התאום יש לבצע שבועיים לפני ההגעה לאתר בדואר אלקטרוני.

מטיילי שביל ישראל מוזמנים להגיע ללא תיאום במהלך שעות היום, להצטייד במים או להטעין חשמל לנייד.

מצפור ילדי ישראל

המצפור מעניק תצפית יפה על חלקיו המזרחיים של יער יתיר. סמוך למצפור הכשירה קק"ל חניון נופש. במדרון המקביל לכביש 316 יצרה קק"ל טרסות ונטעה בהן עצים רחבי עלים. האדמה הנאספת מאחורי הטרסות מעניקה לעצים תנאי קרקע ומים משופרים.

חניוני נופש

לצד כביש 316, החודר מכאן ללב יער יתיר, הכשירה קק"ל ארבעה חניוני נופש: חניון יגאל, חניון הבוסתן, חניון סקנדינביה וחניון דבורה. בחניוני הנופש יש מים לשתייה.

חורבת ענים

חורבת ענים היא חורבה גדולה ובה עשרות מערות ששימשו בימי קדם מרתפים ומחסנים. המשקופים של מערות אחדות מעוטרים בתבליטי רוזטות ומסביבן פזורים בורות מים, גדרות אבן ומתקנים חצובים.

הביקור במערות אסור, אך אפשר לבקר בשרידי בית הכנסת הקדום, שהוא גולת הכותרת של הביקור במקום. בית הכנסת הזה נוסד במאה ה-4 לספירה והתקיים עד המאה ה-8. הוא בנוי אבני גזית גדולות ששרידיהן מתנשאים לגובה של שלושה מטרים. בקיר החזית קבועים שני פתחים, סגנון אופייני לבתי הכנסת של הר חברון – אשתמוע (סמוע), סוּסְיָא ומָעוֹן. לאורך הקיר המזרחי נחשפה אכסדרת הכניסה ובחזיתה עמודים וכותרות. בתקופה המוסלמית שימש המבנה מסגד. מדרום לבית הכנסת יורדות מדרגות לבור מים ולמערות מסתור.

בראש חורבת ענים נמצאים שרידי מבנה ריבועי, שעובי קירותיו חמישה מטרים. המבנה שימש מצודה בתקופת מלכי יהודה (מאות 8­-7 לפנה"ס). חלק מאבני המצודה נלקחו לבניין בית הכנסת.

שביל המתקנים החקלאיים

לאורך השביל נמצאים בורות מים, גת לדריכת ענבים ומפרכה – מתקן המשמש לריסוק הזיתים כשלב בתהליך ההפקה של שמן זית. השביל מסתיים בגיא רדוד, שעובר למרגלות חורבת ענים. שביל המתקנים החקלאיים יוצא מחניון בור המים, ואפשר להגיע אליו בדרך עפר העולה דרומה מדרך יער יתיר, כ-150 מ' מחניית חורבת ענים.

הקמתו של יער יתיר הסתייעה בתרומות מידידי קק"ל ברחבי העולם.

דרך החלמוניות

דרך החלמוניות מתחילה בכביש 316 ומסתיימת בדרך הנוף המערבית. אורכה כ-5 ק"מ.

גישה

הכניסה לדרך החלמוניות נמצאת כ-1.5 ק"מ לכיוון חורה (כביש 316).
דרך החלמוניות מסומנת בצבע שחור.

פריחת החלמוניות

האתר נמצא כ-1.5 ק"מ מהכניסה לדרך, לצד חלקה קטנה של עצי בוטנה (פיסטוק), ולידה טרסה הבנויה שבעה נדבכים של אבנים גדולות. ליד הטרסה פורח בסוף אוקטובר ובראשית נובמבר ריכוז גדול של חלמונית גדולה. החלמונית היא צמח בָּצָל המצמיח פרחים גדולים, צמודים לקרקע, בעלי שישה עלי עטיף בצבע צהוב כחלמון.

שביל המערות ובור המים

שביל באורך של כ-600 מ' העובר ליד מערות מגורים נטושות ובור מים קדום. השביל עובר ביער אורנים, במקביל לדרך החלמוניות. תוואי השביל שימש בעבר כתעלה שאספה אליה את מי הגשם שזרמו במדרון והובילה אותם לבור המים.

דרך המאגר

גישה

דרך המאגר מתחילה כ-400 מ' ממזרח ליישוב שני (לִבְנָה).
הדרך, שאורכה 6.3 ק"מ, עוברת דרך חניון בור המים ושביל המתקנים החקלאיים ומגיעה למאגר יתיר. המאגר הגדול, שקיבולו 650 אלף מ"ק, סיפק בעבר מים לכרמים ולמטעים של יישובי חבל יתיר, אך כיום אינו פעיל עוד. המאגר מוקף גדר והכניסה אליו אסורה. הדרך נמשכת מהמאגר ומסתיימת ליד חניון מקסיקו (מפגש כביש 80 עם כביש 316).
הדרך מסומנת בצבע כחול והיא עבירה לרכב פרטי.

דרך הנוף המזרחית

דרך הנוף המזרחית, שאורכה כ-13.5 ק"מ, מעניקה תצפיות מרהיבות על מרחבי היער וגישה לשמורת עמשא, הצופה אל מרחבי מדבר יהודה. קק"ל הכשירה לאורך הדרך טרסות ונטעה בהן עצים רחבי עלים. מהדרך אפשר להגיע לשביל הרגלי לאורך הדרך הרומית העתיקה שיורדת במעלה דרגות לעבר הכפר דוריג'את. חניון מקסיקו, ליד כביש 80 היורד לבקעת ערד, מציין את קצה דרך הנוף.

גישה

הדרך יוצאת מדרך יער יתיר, כ-50 מ' משלט הכניסה למצודת היערנים.
דרך הנוף המזרחית עבירה לרכב פרטי והיא מסומנת בצבע אדום.

שמורת הר עמשא

השמורה משתרעת במדרון שממזרח לדרך הנוף. זהו אזור מפגש של צמחייה ים-תיכונית, ערבתית ומדברית. בשמורה צומחים שני מינים נדירים – שלהבית הכלאיים, הפורחת באפריל בצבע ורוד; וגביעונית ערבית – מופע מקומי של המין גביעונית הלבנון. הגביעונית מפתחת בחודשים מארס-אפריל עמוד פריחה גבוה, שמקצהו משתלשלים פרחים בצורת גביע, שצבעם חום שוקולד עד וניל.

מצפור קריות

מצפור קריות עשוי כמרפסת נוף הבנויה פרגולה מתכתית. המצפור (860 מ') נמצא בראש שלוחת הר עמשא, האזור הגבוה של חבל יתיר, מיקום המבטיח תצפית מרהיבה על הסביבה. הנוף אכן מרהיב: מדבר יהודה ובקעת ערד נחות למטה, ומעבר לבקע הסורי-אפריקני מתרוממים הרי מואב. המצפור נקרא על שם חורבת קריות, השוכנת למרגלות המצפור, לצד הכביש לערד.

למרגלות מצפור קריות נראים שרידי דרך רומית שנמשכת מכאן דרך הר עמשא ומעלה דרגות לכפר דוריג'את. שרידי הדרך נראים גם סמוך לגדר היישוב הר עמשא. הלאה יותר, בקטע מעלה דרגות הדרך שמורה להפליא.

דרך הנוף המערבית

הדרך, שאורכה כ-15.5 ק"מ, עוברת תחילה ביער מיתר וביער חירן, בין יערות נטע אדם ובוסתנים שנטעה קק"ל. בצד הדרך נמצאת גם חורבת יתיר, האוצרת בקרבה את שרידי העיר המקראית יתיר ושרידי כנסיות ביזנטיות.


גישה

מכביש 60, כ-2.3 ק"מ מהכניסה ליישוב מיתר, לכיוון צפון.
דרך הנוף המערבית עבירה לרכב פרטי והיא מסומנת בצבע כחול.


חורבת יתיר

חורבת יתיר מזוהה עם היישוב יתיר, שנזכר במקרא כעיר מקלט של שבט לוי בנחלת שבט יהודה: "ולבני אהרן הכהן נתנו את עיר מקלט הרוצח... ואת יתיר ואת מגרשיה" (יהושע כ"א 14). העיר נזכרת גם במפת מידבא, מפת פסיפס מן התקופה הביזנטית המתארת את הגיאוגרפיה של ארץ ישראל במאה השישית.

החורבה הגדולה משתרעת על פני כ-1,000 דונם. רוב השרידים הנראים בשטח הם מהתקופות הביזנטית והערבית, ובהם שרידי כנסייה ומבנה ציבור, שרידים של מבני מגורים, בורות ומערות, בריכת אגירה, קברים וגִתות. יש לסייר בחורבה בזהירות, מחשש למעידה בין האבנים.

סמוך לדרך הנוף נמצאת באר יתיר. זהו בור מים ולא באר של ממש. בחוליית הבור חקוקים שני צלבים, שמקורם באתר הנוצרי שהתגלה בחורבה. בעבר ניצבו בראש הגבעה שני מבנים של קברי שיח', אחד מהם לכבודו של שיח' ע'תיר, קדוש מקומי ששמו שומר על צליל השם יתיר.

מעט מצפון-מזרח לקברים נמצאת מערת קולומבריום – מערה שבקירותיה חצובים כוכים לגידול יונים. מראש החורבה יש תצפית יפה על דרום הר חברון ועל היישובים שמעבר לגדר הביטחון ובהם כפרי הענק דורא, יטא וסמוע.

במדרון המזרחי של הגבעה נמצאת בריכת אגירה קדומה ולידה מונחים על האדמה שרידים של שני טורי עמודים וקירות. זה מה שנותר מהכנסייה הביזנטית שהתקיימה כאן. כתובות הפסיפס שעל רצפת הכנסייה, שאינם חשופים לאוויר העולם, מלמדות שהכנסייה הייתה פעילה במאה השביעית.

ייתכן ששרידי מבנה ציבורי נוסף, שנמצא מדרום לדרך החוֹצה את חורבת יתיר, שייכים לבית כנסת מהתקופה הביזנטית. ציר האורך של המבנה, שכיוונו צפון-דרום, פונה לעבר ירושלים, הכיוון שיהודים פונים אליו בתפילה. על משקופי המבנה התגלו עיטורים חרותים המתארים רוזטות (ורדות) ומרובעים בולטים, בדומה לעיטורים שהתגלו ביישוב היהודי של סוסיא העתיקה.

דרך הפטרולים הישנה

דרך הפטרולים הישנה, שאורכה כ-5.1 ק"מ, שימשה את כוחות צה"ל עד מלחמת ששת הימים בסיוריהם בקו שביתת הנשק בין ישראל לירדן. הדרך עוברת בשטח מיוער ומסתיימת ליד גדר הביטחון, סמוך למחסום צה"ל.

גישה

הדרך מסתעפת מדרך הנוף המערבית ליד חורבות יתיר.
הדרך עבירה לרכב פרטי ומסומנת בצבע אדום.

קרדיטים
 
כתיבה וצילומים: יעקב שקולניק
מפה: מחלקת קהילה ויער מרחב דרום קק"ל ואביגדור אורגד מפות
בהכנת הכתבה סייעה אורנית גינת, קהילה ויער - הר הנגב והערבה, קק"ל
פורסם בתאריך: 28.10.15
בטרם יציאה לטיול, מומלץ לעיין בדיווחים ולהתעדכן במידע הנוגע לאתר או למסלול בו אתם מתעתדים לבקר.
למעבר לעמוד ובו כל הדיווחים העדכניים לחצו כאן

הוספת תגובה

כדי להוסיף תגובה יש להתחבר למערכת

0 תגובות

מפת גוגל

מפת PDF