איך מגיעים לנקודת ההתחלה?

1. מכביש ראש העין–מחלף בן שמן (כביש 444) מגיעים לצומת גבעת כ"ח. פונים מזרחה על פי השילוט לבית אריה (כביש 465). נוסעים קילומטר ופונים שמאלה בדרך עפר כבושה בעקבות השלט המפנה לאנדרטת אלכסנדרוני (סימון אדום וסימון של שביל ישראל). לאחר כ-200 מ' חולפים על פני שביל מסומן כחול ולאחר כ-200 מ' נוספים מגיעים לצומת דרכים מרובע: כ-150 מטרים מימין נמצאת אנדרטת אלכסנדרוני. כ-150 מטרים משמאל נמצא חניון סיירת מטכ"ל ולידו נחנה את הרכב.

איך מגיעים לנקודת הסיום?

מהכניסה לאלעד נוסעים כקילומטר דרומה בכביש 444 (לכיוון מחלף בן שמן), פונים שמאלה בדרך עפר וחולפים על פני שלט גדול של קק"ל המבשר על הכניסה ליער. נוסעים בדרך המסומנת ירוק (דרך הכ"ח) כחצי ק"מ ומגיעים לשלט ההכוונה לשביל. הדרך, עד לנקודת הסיום של המסלול הרגלי, עבירה לרכב פרטי.

יער אלעד, המשתרע על פני כ-3,000 דונם, עוטף את העיר אלעד כפרסה מדרום, ממזרח ומצפון. קק"ל החלה בנטיעת היער במחצית השנייה של שנות ה-50. קק"ל, בשיתוף עם עיריית אלעד והמועצה האזורית חבל מודיעין, מבצעת ביער פעילות על פי עקרונות היער קהילתי, שעיקרם שיתוף הקהילה ומוסדותיה בחיי היער. יער אלעד הוא חלק מיער הכ"ח (יער קוּלֶה), אזור שנועד לשימור כשטח ירוק פתוח על פי תכנית המתאר הארצית ליער ולייעור (תמ"א 22).

היער נטוע במדרונות המערביים של השומרון, הנושקים למישור החוף. זהו אזור של גבעות נמוכות, המתנשאות לגובה של עד כ-200 מ' מעל פני הים. הערוץ המרכזי המנקז את היער הוא נחל מזור, היורד לנחל שילה, מיובליו הראשיים של הירקון.

חבל ארץ זה הוא נחלתו ההיסטורית של שבט אפרים. העיר אלעד, שנוסדה בשנת 1998, קרויה על שמו של אחד מבני אפרים. כיום מתגוררים בעיר כ-37 אלף תושבים המקפידים על אורח חיים דתי.

מלבד שביל אלכסנדרוני, חוצים את היער גם שביל ישראל – שביל טיולים רציף החוצה את הארץ לאורכה, ושביל האופניים מים אל י-ם, שביל אופניים שהסדירה קק"ל ומקשר בין תל אביב לירושלים.

מסלול הטיול הוא שביל המתחיל באנדרטת חטיבת אלכסנדרוני ומתנהל משם במורד עד גדת נחל מזור.

האנדרטה לזכר לוחמי חטיבת אלכסנדרוני ניצבת בראש גבעה המתנשאת לגובה של כ-160 מ' מעל פני הים. היא כוללת לוח המנציח את שמות הנופלים, סלע גדול שעליו חרוט סיפור הקרבות באזור, מרפסת תצפית ונטיעות. האנדרטה מעניקה תצפית יפה על מערב השומרון לאזור בית אריה, דיר בלוט ומסחה.

שיטוט למרגלותיה הצפוניים של האנדרטה יגלה גם בימינו שרידי תעלות קשר מימי הקרבות שניהלה כאן החטיבה. קרבות קוּלֶה החלו ב-10 ביולי 1948, בתום ההפוגה הראשונה. חטיבת אלכסנדרוני לקחה חלק במבצע דני שנועד לכבוש את הערים רמלה ולוד. במסגרת המבצע כבשו כוחות החטיבה בבוקר אותו יום את הכפרים רנתיה, וילהלמה, יהודייה וטירה. הכפר קולה נכבש כמה שעות אחר כך בידי גדוד 89 של החטיבה.

הלגיון הירדני השיב מלחמה. ב-16 ביולי הסתערו כוחותיו על המקום שבו החזיקו לוחמי גדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני. המגינים נאלצו לסגת לאחר שספגו אבדות כבדות, אבל המערכה לא הסתיימה. ב-17 ביולי נאחזו שתי פלוגות של החטיבה בשוליים הצפוניים של הכפר, אך הירדנים הדפו אותם. למחרת היום עלו על הגבעה שתי פלוגות של החטיבה מלוות בטנקים ובתותחים. הירדנים הבחינו בכוח הגדול ונסוגו. קולה עבר סופית לידי ישראל.

קיימת אי בהירות באשר למספר המדויק של הנופלים בקרב. על פי אתר הבית של חטיבת אלכסנדרוני נהרגו בקרבות 29 מלוחמי החטיבה. באנדרטה רשומים 31 חללים וייתכן שהיה גם חלל נוסף. היער שניטע לזכר החללים נקרא יער הכ"ח (28).

בעונות הנדידה כדאי להתמקם כאן ולהביט במשקפת השמימה: זהו ציר נדידה בינלאומי. מדי אביב וסתיו עוברים בשמי היער כחצי מיליארד ציפורים.

האנדרטה וסביבתה הוקמו ופותחו בעזרת תרומות ידידי קק"ל מישראל.

כמה צעדים מהאנדרטה, בשולי חורשה צנועה של עצי זית, ניצב השלט המכריז על תחילת המסלול הרגלי. תחילה עוברים בשטח פתוח ובו כמה עצי אלון מצוי ושיחי אלת המסטיק, המעידים על החורש שצמח כאן בעבר, וביניהם צומחים שיחי קידה שעירה. בחורף ובאביב תגלו כאן שלל פרחים ובהם כלניות, רקפות וצבעונים.

השביל חוצה לאחר כ-200 מ' את דרך הכ"ח, שבה עובר גם שביל ישראל. מיד אחר כך השביל נכנס ליער דליל של עצי אורן ואיקליפטוס. מגוון בתי הגידול משמש בסיס לעולם חי עשיר הכולל צבאים, שועלים, חזירי בר, נמיות ותנים. העורבני הוא עוף שוכן קבע ביער וכמוהו החוגלה. אליהם מצטרפים עופות חורפים רבים.

השביל עובר לצד אמפיתיאטרון קטן הבנוי מסלעי הסביבה ואחר כך חוצה את דרך הצבר (סימון כחול), מהדרכים הראשיות ביער אלעד. חלקה קטנה של עצי אורן קנרי מחכה מעבר לדרך.

השביל מגיע לראש המדרון היורד לנחל מזור, מיובלי נחל שילה הנשפך לירקון. שתי כתפי הנחל מיוערות, ומעברן נראים היטב בתי העיר אלעד. נצעד כמה צעדים ונגיע לתחנתנו הבאה, שבה נפגוש בור מים חצוב בסלע ולידו הפתעה – אלון השעם.

בורות מים נפוצים במקומות רבים בישראל שבהם אין מקורות מים טבעיים. בדרך כלל הבורות נחצבו בסלע הטבעי ודופנותיהם טויחו בטיח, כדי למנוע חלחול מים מהבור. מי הגשם מהסביבה נוקזו לתעלה שהוליכה אליו את המים. בראשו נבנה צוואר דק, כמו בבקבוק. זוהי חוליית הבור, שכוסתה במכסה כדי להגן על המים שבבור מלכלוך וכדי למנוע התאדות.

אלון השעם צומח סמוך לבור, ולצדו הציבה קק"ל שלט הסבר על העץ. מין אלון זה צומח בר בחצי האי האיברי ובדרום צרפת והוא אינו נמנה עם עצי הבר שלנו. איך הגיע לכאן? מישהו שתל אותו כאן, בכך אין ספק. קק"ל בדקה בעבר את אפשרויות הייעור של מין זה בישראל, וביער אילנות תוכלו למצוא חלקה שבה הרכיבו אלוני שעם על אלוני תבור. ייתכן, אם כן, ששתיל אחד חמק מהמשתלה ומצא את דרכו לכאן. אלוני שעם יכולים להגיע בטבע לממדים של אלון מצוי. הפרט שצומח ביער אלעד זכה להגיע לממדים צנועים בלבד.

השעם הוא שם לקבוצת חומרים המהווה שכבת הגנה חיצונית על הגזע. השכבה הזו קיימת כמעט בכל עץ, אך באלון השעם היא מפותחת מאוד. אפשר להסיר את שכבת השעם מבלי לגרום לעץ נזק ממשי כאשר הוא בן כ-15 שנה, ואחר כך לעשות זאת מדי שש עד שמונה שנים, זמן שבמהלכו העץ יכול לייצר שכבת שעם בעובי של יותר משבעה סנטימטרים. השעם משמש בין השאר לייצור מסחרי של פקקים. במצב נאות הוא מכיל 12-5 אחוזי מים, ולכן גמיש מספיק כדי לשמש פקק לבקבוקי יין.

כ-300 מ' מבור המים, מעט משמאל לשביל, פוערת מערה קטנה את פיה. השלט שלידה מספר שהמערה שימשה בעבר לקבורה. מערות קבורה קדומות, בדומה לבורות מים, גם הן נפוצות בישראל. יש להניח שרוב בני העם נקברו באדמה מבלי להשאיר עקבות, אך משפחות בעלות אמצעים יכלו להרשות לעצמן סמל מעמד בדמות מצבות קברים ומערות עמידות לפגעי הזמן.

השביל יורד עוד כ-300 מ' ומגיע למבנה בלוקים ישן. כ-50 מ' ממערב לו נמצאים שרידי מחצבה קדומה ולידה שלט הסבר שהציבה קק"ל. סימני החציבה ניכרים היטב בשטח, ועל פי גודל המדרגות שבה אפשר להסיק על ממדי האבנים שנחצבו בה.

מהמחצבה נראית היטב דרך העפר שלמרגלות המדרון. עתה, כל שנותר לעשות הוא לרדת בשביל אל הדרך המציינת את קצה המסלול.