תחנתנו הראשונה היא גן לאומי אכזיב (הכניסה בתשלום). זהו אתר עתיקות ובו חוף רחצה נאה במיוחד. רשות הטבע והגנים טיפחה את האתר והפכה אותו לאתר רחצה ייחודי, בעל שתי בריכות ים – בריכת מים רדודים ובריכת מים עמוקים.
בפארק יש מדשאות רחבות ידיים, המשתרעות על 25 דונם, ועוד חורשות צל, שולחנות פיקניק ומתקני צלייה (מנגל), מתקני שעשועים לילדים, מקלחות ושירותים, שירותי הצלה, מזנון ומסעדה. זהו מקום לבילוי בן כמה שעות, ולכן תכננו את הטיול רק לאחר שתוודאו שמיציתם את שעות הבילוי בו (ניתן יהיה לשוב למקום לאחר הסיור).
בתחום הגן הלאומי שכנה עיר נמל קדומה. היישוב במקום נוסד בתקופה הכנענית התיכונה (המאה ה-18 לפנה"ס). המתיישבים הראשונים העמיקו את אפיקו של נחל כזיב, העובר מצפון לאתר, והפכו אותו למעגן. כדי למנוע את סתימת המעגן בסחף הנחל, הם סכרו את האפיק במעלהו והעתיקו את שפך נחל כזיב צפונה.
הנחל נשפך לים דרך פרצה מלאכותית שנחצבה ברכס הכורכר, מצפון ליישוב, כך שהאפיק המחודש השתלב במערך הביצורים של האתר. אכזיב נזכרה במקרא כעיר כנענית שבני שבט אשר לא כבשוה: "אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב" (שופטים א, לא). בתקופת מלכי ישראל השתלטו הפיניקים על האזור. הם פיתחו את נמל אכזיב, ששימש להם בסיס חשוב במסעות המסחר הימיים שלהם.
מקורות אשוריים מדווחים על כיבוש העיר בידי סנחריב במסעו השלישי לפיניקיה ולארץ ישראל (701 לפנה"ס). מתקופה זו התגלו באכזיב מצבות אבן הנושאות שמות עבריים כמו "זכרמלך" ו"עבד שמש בן…".
בתקופת המשנה נקרא המקום כזיב או גזיב. על פי המקורות היה כאן בית כנסת. תושבי המקום עסקו בחקלאות, בדיג ובספנות. ענף כלכלי מיוחד, אופייני ליושבי ערי החוף, היה הפקת צבעי תכלת וארגמן מחלזונות ימיים. לצבעים אלה היה ערך כספי רב בימי קדם.
בתקופה הצלבנית נקרא המקום קסל אינברט (אימברט) על שם האביר הומברטוס דה פאצ'י, שקיבל את המקום לרשותו מידי המלך הצלבני בלדווין הראשון (1104 לסה"נ). הסולטן הממלוכי בייברס כבש את אכזיב, כנראה בשנת 1271. מאז ישב כאן כפר קטן בשם א-זיב, ששמו שמר על צליל השם של היישוב הקדום. נראה כי בתקופה זו עברו התושבים להשתמש כנמל במפרץ שמדרום לתל, שנודע בערבית בשם מינת א-זיב (נמל אכזיב). רוב השרידים שנראים כיום בשטח נותרו מן הכפר הערבי הנטוש א-זיב ומהמבצר הצלבני שהיה כאן.
מסביב לאכזיב נחפרו בתי קברות אחדים והתגלו ממצאים רבים – צלמיות ומצבות, קנקני אגירה וכלי יבוא מארצות שכנות. בין הממצאים, גם כלי חרס מחופים בצבע אדום ומלוטשים באובניים בצורה מיוחדת, תופעה שהעניקה להם את השם "כלי אכזיב".
החציבות הרבות שמסביב לאתר, חלקן בסלעי הים ואף באיים, הן ברובן מחצבות, שמהן הפיקו אבני בניין. נחצבו גם בריכות לגידול דגים ולאחסון דגים שניצודו בים. בבריכות רדודות נהגו גם לאדות מי ים כדי להפיק מהם מלח ולגדל בהן ארגמונים (חלזונות ים), שמהם הפיקו את צבע הארגמן.