ככל שמעפילים ממצוקי דרום רמת הגולן, הולך ונפרש לפני המטיילים בהדרגה נופה המהמם של הכנרת, ואנו כבר בתחנה הראשונה של המסלול - ביר אשקום או ביר א- שגום, היא בני יהודה הישנה - התיישבות יהודית קדומה מהמאה ה-19. בצל עצי רימון, זית, שיזף ואיקליפטוס ומעיין קטן ובו שוקת. בעבר, היה במקום ניסיון התיישבות של חבורה מצפת . הייתה זו קבוצת יהודים שמאסה בכספי החלוקה ובשנת 1888, כאשר לורנס אוליפנט סייע לה במציאת חלקת הקרקע, בנו כאן שש בקתות מקש וחומר וחלמו על יישוב יהודי חלוצי בגולן. המתיישבים קראו ליישובם בני יהודה. הם ניסו בעקשנות לבסס את ביתם החדש, אלא שלא היה בידם ידע בחקלאות. מנותקים ומותקפים על ידי מגפת החולירע הקטלנית, נאלצו בשנת 1920 לנטוש סופית את היישוב. בתום מלחמת העולם הראשונה שרדה כאן רק משפחת ברנשטיין, אבל באותה שנה רצחו הערבים את אחד מבניה והשאר נמלטו ונטשו את המקום.
מכאן נטפס ברכב לאורך המצוק ונמשיך צפונה בסימון שבילים אדום כ-4 ק"מ, לכביש המטפס מצומת פיק אל תצפית נוף מדהימה, מצפה אופיר - ברום של 450 מטר מעל פני הים. מולנו נפרשת הכנרת הכחולה, העיר טבריה ובמעלה ההר - צפת. המצפור נקרא על שם אופיר שעל, מגבעת יואב, שמת ממחלה קשה והוא רק בן 16. במקום ניטעו 16 עצי זית לזכרו.
למי שאוהב ללכת ברגל, ישנו מסלול הליכה דרך בני יהודה לקרן עין גב, המתחיל מעט מעל מצפה אופיר. השביל מסומן בכחול, והמסלול אורך לפחות שלוש שעות הליכה.
אנו נמשיך בנסיעה ברכב בצוקי דרום הגולן במסלול חוצה גולן, בנסיעה של כ-8 ק"מ נוספים. נגיע לנחל עין גב, השופע עצי שיזף שמצאו כאן את ביתם מאפריקה הרחוקה, כמו גם שפע של שיחי הרדוף הנחלים, שבימים אלה פורחים במלוא הדרם. עד מלחמת ששת הימים עבר כאן לרגלי המדרון, קו הגבול. הסורים התמקמו על הרכס כדי לחלוש על השטח. המוצב הישראלי שהיה ממוקם דרומית לרכס זה, על גבעת סוסיתא, גם הוא נצפה מכאן. המדרון הופך מתון יותר ולעיתים אפשר לזכות לראות את עדרי הצבאים המסתובבים באזור. מכאן נעלה אל המחצבה המשוקמת של יער סוסיתא ואל עין פיק.
עין פיק הינו פינת גן עדן קסומה. עצי תאנה מסביב למעיין הנובע בערוץ נחל עין גב. צמרותיהם נוגעות זו בזו, מסתירות את פני השמיים, על פלגי מים, צמחי מים ושיחי צבר (קקטוס) לרוב. נשב בצילם, ניהנה מהקרירות של המים ונאכל מפירות הקיץ: תאנים וסברס ("צבר"). קרן קימת לישראל, ששיקמה את המעיין והסדירה שביל הטיול במקום, נענתה לבקשותיהם של חוקרי רפואה וגייסה בני נוער השוהים במסגרת פעילויות הקיץ במחנות קק"ל לאיסוף חלב תאנים. חלב זה משמש כתרופה ניסיונית לריפוי סרטן העור. חלב התאנים, שתהליך איסופו איטי למדי, נשלח במבחנות למעבדות בית החולים הדסה בירושלים בתקווה שיום אחד התרופה תציל חיים.
לחובבי הליכה ברגל ישנו שביל מעגלי שאורכו כ-1 ק"מ היורד מבתי הכפר הסורי פיק אל המעיין וחוזר אל נקודת ההתחלה.
מכאן נמשיך דרך מעבר מיצר לתצפית אל מעבר לקווי האויב, על הירמוך, חמת גדר והרי הגלעד. ניהנה מהנוף ומהצבע משני צדי הגבול. ניסע על כביש 98 דרומה כ-6 ק"מ, ונפנה שמאלה למסלול האדום. ניסע בדרך עפר עד לכביש אספלט משובש ואז נפנה ימינה (דרומה) וניסע עוד כ-2.5 ק"מ עד שנגיע לשער הפונה לכיוון מזרח. נפתח אותו ונרד בדרך צרה ומפותלת עד לתצפית באזור המוצב הישן. נחזור לכביש הראשי, נפנה בכביש 98 שוב שמאלה עד לשילוט להר נימרון - אתר הרחיפה. הדרך תביא אותנו לדרך הנוף היורדת לאורך המצוק לעין עקוב. נרד ליער מבוא חמה, עין עקוב ותותחי נברון, אל המקום שקנם של התותחים לא העלה אפילו פיח של פגז. חניון עין עקוב נמצא בגובה של 200 מטרים מעל פני הים. ממנו משתפל המצוק מערבה בתלילות של 400 מטרים מעל הכנרת ועמק הירדן. יער מבוא חמה ניטע ע"י קק"ל בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת. היער משתרע על פני כ- 1,250 דונם ובו עצי אורן, ברוש, איקליפטוס, אלות ושיטה. הצמחייה הטבעית באזור: פטל קדוש, אשלים ושיחי רותם ומלוח. בסמוך לחניון שרידי חורבות הכפר הסורי תאופיק (אל פוקא). השם מחזיר את בני ה-40 פלוס לימי פעולות התגמול בדרום-מזרח הכנרת, לימים שבהם קיבוץ תל קציר היה בחדשות.
תאופיק העליונה נקראת גם ח'אן אל אחמר, כלומר הח'אן האדום, הידוע גם בכינויו ח'אן אל עקבה, דהיינו "אכסניית המעבר", מכאן המילה עקבה - מעבר (העיר עקבה, שכנתה של העיר אילת בצד הירדני, היא גם נקודת מעבר מההרים אל מצרים) ולפיכך - עקבה (על-פי מילון אבן שושן) היא - שביל מתפתל בהר ומכאן גם עקום, עקלקל. במשך מאות בשנים שימש המקום תחנה חשובה עבור שיירות המסחר שעשו דרכן מנמל עכו לדמשק, במקום גם שרידי חאן עתיק על דרך שמתוארכת לימי השלטון הרומי.
לחובבי טיולים רגליים, ניתן לצאת מכאן בכמה מסלולים רגליים. במרכז נמצא הבונקר הגדול, שנקרא בפי המילואימניקים גם "נברון" (על שם הסרט "תותחי נברון"). גורמי הביטחון חסמו בונקר זה וגידרו אותו. לטענתם נפערו במבנה סדקים המסכנים אותו, וכמובן מסכנים גם את מי שנכנס פנימה. שביל אחד מוביל לחורבת הכפר תאופיק, מסלול נוסף - הליכה בשביל תלול שיורד בעקבות מי המעיין לחורש יפה. אפשר להמשיך במורדות הר שריד, ומשם השביל יורד עד לכנרת.
לאחר מנוחה קלה, נרד לאנדרטת הטייסים הטורקים ונסכם בסיפור התפתחותה של התעופה בתחילת המאה ה-20, ורצונם של הטורקים בתקופת שקיעתם להפוך לאימפריה תעופתית. באתר עמוד שיש ופסלי עיטים. מסביב צמחייה מטופחת. כאן התרסקו למוות ב-27 בפברואר 1914 יזבשי פתחי ביי ומולה עוואל ביי, טייסים טורקים שנשלחו מדמשק לקהיר ונפלו סמוך לכנרת.