שלח

או
להתחברות דרך פייסבוק
עוד לא נרשמת ל-e ירוק? להרשמה

e ירוק - מטיילים עם קקל
התנתק
התחבר
0
דרך בורמה
+ מידע חשוב על המסלול
שמור למועדפים
דרגו מסלול זה:
4
הניקוד של המסלול הזה הוא4
צפו בטיול באתר המותאם למובייל
אזור המסלול: מרכז,
שפלת יהודה
עונה מומלצת:
כל השנה
אורך בקילומטרים:
10 ק"מ
משך המסלול:
1-2 שעות
רמת קושי: קלה
מפת טיולים וסימון שבילים מבואות ירושלים (גיליון מס' 9)
סוג המסלול
פיקניק
פיקניק
היסטוריה ואמנות
היסטוריה ואמנות

סלילתו מחדש של כביש 38, המחבר את שער הגיא עם בית שמש, משנה את אופן הגישה לדרך בורמה וגם תורם במידה רבה לבטיחותם של הפונים לדרך מהכביש. לרגל שדרוג הכביש ניזכר בדרך ההיסטורית.
הנסיעה בדרך היא חוויה. קרן קימת לישראל השקיעה מאמצים אדירים בהמחשת האווירה ששררה בדרך בורמה, הדרך שעקפה את לטרון ושימשה צינור חמצן לירושלים. צלליות משוריינים, שילוט ואמצעי המחשה אחרים אכן מצליחים לעשות חלק ניכר מהעבודה. ובכל זאת, בנסיעה במכונית הממוזגת, ביער הרענן, קשה לחזור 65 שנים לאחור אל הגבעות החשופות, אל האבק ואל המהמורות של אותם ימים.
ניסינו להוסיף דעת על הדרך המפורסמת מפי יהודה זיו, שניאות בשמחה להקדיש זמן למשימה וללוות אותנו עוד פעם אחת לאורך הציר. כל מה שכתבנו כאן נשאב ממעייני הידיעות שלו.

+ הצג את כל המידע

כמה מילים על יהודה זיו

יהודה זיו התגייס לפלמ"ח ב-1943 והיה סייר בפלוגה ב'. במלחמת העצמאות שב אל שורות הפלמ"ח, נמנה עם לוחמי הגדוד השישי של חטיבת הראל וליווה שיירות עד אפריל 1948. הוא השתתף בפעולת תגמול על הכפר דֵיר אַיוּבּ, שממנו נורתה אש על העוברים בדרך לירושלים. הכוח שב על עקבותיו מבלי לבצע את הפעולה, לאחר שגילה שבבית שנועד לפיצוץ שהו רק נשים וילדים, אך בדרך חזרה שבר יהודה את קרסולו. פציעה זו מנעה ממנו מלהצטרף אל מחלקת הל"ה, שחבריה נהרגו כולם בדרכם לגוש עציון. לאחר שהחלים נעשה יהודה נהג בשיירות.
יהודה זיו עמד בראש מדור חוי"ה (חינוך וידיעת הארץ) בצה"ל וכתב ספרים ומאמרים רבים בנושאי ידיעת הארץ.

גילוי דרך בורמה

על גילויה של דרך בורמה נפוצו מיתוסים רבים. הצורך בדרך החל ב-18 במאי 1948. באותו זמן סיים הלגיון הערבי את היערכותו בגזרת לטרון וחסם את הכביש בין לטרון לשער הגיא. כך החל המצור על ירושלים, וכבר אז החלו החיפושים אחר תוואי דרך שיעקוף את לטרון אל מעלה הכביש לירושלים. על התואר "מגלה דרך בורמה" מתחרים רבים. לדעתו של זיו ראויים לתואר עמוס חורב וגבריאל רפפורט ("גברוש").
כשבוע אחר כך כבשה חטיבת הראל את הכפרים הערבים בית ג'יז ובית סוסין שמדרום ללטרון. בליל 30-29 במאי 1948, בעיצומה של המתקפה על לטרון במסגרת מבצע בן-נון' ב', נפגשו במרומי רכס בית סוסין שני ג'יפים של חטיבת הראל. אחד יצא מקרית ענבים לעבר חולדה בנתיב התלול בעקבות סיירים שעברו בו ברגל לילות אחדים קודם לכן. הג'יפ השני עשה את דרכו בכיוון ההפוך.  
ולעניין השם. פה אנו נמצאים על קרקע מוצקה יותר. אנשי חטיבת הראל, מגלי הדרך, כינו אותה "דרך הראל", או "נתיב הג'יפים". אנשי חטיבה שבע, שהכשירו את הדרך, קראו לה "דרך שבע". אך בסופו של דבר התקבע הכינוי שהעניק לדרך העיתונאי האמריקאי קנת בילבי, שסיקר את מלחמת העצמאות. הדרך המקורית נסללה במלחמת העולם השנייה על ידי כוחות בעלות הברית, במטרה לעקוף את הדרך הראשית, שהייתה בידי היפנים. בכינוי הזה, כך גילה יהודה זיו את אוזנינו, השתמשו במלחמת העצמאות לכנות כל דרך עוקפת, ויש לפחות 12 דרכי בורמה נוספות ובהן דרך בורמה של קאוקג'י' בגבול הצפון ודרך בורמה של הלגיון הערבי בין עִמְוָאס ליָאלוּ (כיום פארק איילון), שלא לדבר על כינויה של פרצה בגדר המחנה, שדרכה מתגנבים אל מחוצה לו בלי "פס"... 

אל מצפה הראל

בדרך הקצרה העולה מכביש 44 למצפה הראל הציבה קק"ל שלושה חניוני נופש, שניים מימין לדרך והשלישי, האחרון בטור, מצד שמאל. כ-100 מ' אחרי החניון השלישי, בעיקול הדרך שלנו למצפה הראל, מסתעפת שמאלה דרך מסומנת בסימון שבילים אדום, המגיעה לאחר 1.5 ק"מ ל"בית הקשתות" המפורסם, בית אבן גדול שנותר מהכפר בית ג'יז. ליד קיר הבית הזה הוצא להורג מאיר טוביאנסקי, שהורשע על ידי בית דין שדה של ההגנה בבגידה.
משפטו של טוביאנסקי נערך בבית הספר של הכפרים בית ג'יז ובית סוסין, שהוא כיום הבית החרב שנמצא במצפה הראל, אליו מועדות פנינו. בצד המבנה בנתה קק"ל מגדל המשמש בקיץ את צופי האש של קק"ל (הכניסה למבקרים אסורה). במצפה הראל מוצב דגם גדול המציג את נתיב דרך בורמה. ליד הדגם יש כמה שולחנות פיקניק.

בקר, סוסים ותאנים

הדרך ממצפה הראל יורדת מזרחה ולאחר כ-200 מ' פוגשת שלושה שלטים המוצבים בצד שדה מעובד. השלטים מתארים את הווי דרך בורמה – לוחם פלמ"ח מצויד במגלה מוקשים שמוביל טור לוחמים ושיירת פלמ"ח. השלטים צופים אל חורבת אבימור, המתנשאת מעבר לשדה המעובד. בחורבה התגלו שרידי יישובים שראשיתם בתקופה הכלקוליתית.
הדרך מגיעה חיש קל לעצי האיקליפטוס הגדולים המציינים את מקומו של המעיין המכונה כיום עין סוסין. נראה כי שמו של הכפר הערבי ששכן סמוך אליו, בית סוסין, נגזר מהצמח המכונה בערבית סוּס ובעברית שוּש. מהצמח הזה מכינים את המשקה הנודע סוס ואת הבסיס לממתק הליקריץ. תושבי הכפר, אגב, כינו את המעיין עין אֻם אַל-בַּקַר (מקום הבקר). בימי מלחמת העצמאות, על רקע הגבעות החשופות, בלטו מאוד הקנים והצמחייה הירוקה שהקיפו את המעיין. ועדת השמות החליפה את הבקר בסוסים וקראה למקום עין סוסים. במפת סימון השבילים נקרא המקום עינות סוסין.

מעלה התאנים

מעין סוסין הדרך עולה במעלה הידוע כיום בשם הציורי "מעלה התאנים". ספק אם עצי התאנה המרוטים שצומחים ליד החניון הנחמד עשויים לשמש עילה לשם המעלה. בכל אופן, יהודה זיו מתעכב מעט אצל צלליות המשורינים שהציבה קק"ל. הוא נהנה ממראה עיניו, אך יש לו הצעה לשיפור. "הבריטים לא הרשו לצבוע בצבע חאקי את המשוריינים העבריים", הוא אומר, "כדי שהערבים יבחינו ביניהם לבין המשוריינים הבריטיים ויֵדעו במי צריך לירות ובמי לא. לפיכך נצבע המשוריין העברי אפור, ופס לבן ברוחב של כחצי מטר עבר לאורך שני צידי הרכב". לדידו ראוי לצבוע באופן הזה את הצלליות בדרך בורמה וגם את המשוריינים הניצבים גם כיום בשער הגיא.  

הסרפנטינה

מעלה התאנים מטפס ומגיע לראש רכס בית סוסין, המתנשא בראש מדרון תלול. ב-5 ביוני 1948 ירדה במדרון התלול המשאית הראשונה כשהיא מחוברת מאחור לטרקטור כבד. שלושה ימים אחר כך החלה הכשרת הדרך שנודעה אז בכינוי הַסֶּרְפֶּנְטִינָה. משום מה השתנה ברבות הימים הכינוי של תש"ח והפך לסרפנטינות בלשון רבים, ללא שום הצדקה. אולי הגיעה השעה להחזיר עטרה ליושנה.
(נראה כי המונח סרפנטינה צרם לחוקרי ידיעת הארץ הראשונים שלנו והם ניסו למצוא לו תרגום עברי ראוי. כך זכינו לעִיקָלוֹן, מילה נהדרת שהגה שלמה צמח. דוד ילין יצר את הַלּוֹלָבָה בתיאור עיקולי הדרך ב"שבע האחיות", וילדי המושבה מוצא קראו לה "הֶעָקוֹב").
חוליה חלודה של צינור המונחת בראש הסרפנטינה היא חלק מצינור המים שהונח בחשאי ובמהירות עצומה, משום שהיה ברור שהירדנים יחבלו בלטרון בצינור הראשי שהוביל מים לירושלים. מבצע הנחת הצינור נקרא "קו השילוח", לזכר הנקבה שחצב חזקיהו לפני המצור שהטיל סנחריב מלך אשור על ירושלים. הנחת הצינור, שהגיע עד לתחנת הדחיסה בשער הגיא, נשלמה תוך פחות מחודשיים, יום אחד בלבד לפני שהירדנים פוצצו את בית המשאבות בלטרון.
הצינור הונח על תושבות בטון. יהושע לישנסקי, עובד "מקורות" שפיקח על המבצע האדיר, היה אדם צנוע, מעיד יהודה זיו, ורק בראש הסרפנטינה גבר עליו יצרו והוא חרט את שמו על תושבת בטון אחת. עד כה לא מצאנו את הכתובת. לעומת זאת תוכלו למצוא את קני הברזל עם התברוגת שבעזרתם הצמידו את הצינור לתושבת. קנה הברזל הזה הוא הלוֹלָב, מילה כשרה למהדרין, והתברוגת העקלתונית שבו אכן מזכירה סרפנטינה. נשמח מאוד אם מישהו מקוראי הרשימה ימצא את התושבת של לישנסקי ויבשר לנו על כך. תצלומה, משכבר הימים, מצורף לרשימה זו.   
כיום אפשר לרדת בסרפנטינה ברכב שטח, באופניים וברגל. לכלי הרכב הפרטיים יצרה קק"ל דרך נוחה המאגפת את הסרפנטינה משמאל. מכל מקום, מי שירד ברגל יגלה באחד העיקולים שתי רצועות פח חלודות הצמודות לצללית משוריין. רצועות הפח אלה קרויות "שפאלות" וגם כאן סיבר יהודה זיו את אוזננו במקורה של המילה המוזרה. 
מי שהביאו את המילה הזו לשפה העברית היו אנשי הבריגדה, שהצטרפו לצבא הבריטי במדבר המערבי במלחמת העולם השנייה. כדי שלא לשקוע בחולות המדבר, צוידו שם כלי הרכב ברצועות הפח האלה, שנודעו אז בכינוי Spalls (גזירים), מילה הקשורה לעולם המכרות באנגליה. המילה גוירה במבטא יידיש לשפאלה וברבים – שפאלות.
בימים הראשונים לשימוש בדרך יכלו רק ג'יפים להתגבר על המדרון התלול של הסרפנטינה. העברת המים לירושלים נעשתה אז במיכליות שהגיעו עד ראש המדרון התלול, ואת תכולתן הזרימו בצינור אל מיכליות שהגיעו מירושלים והוצבו בתחתיתו. כך נעשה הדבר כל עוד לא הושלמה מלאכת הנחת קו השילוח.
משאיות האספקה, לעומת זאת, הגיעו תחילה אף הן עד ראש המדרון. הסוורים הסלוניקאים מנמל תל אביב פרקו את תכולתן וירדו במדרון התלול כשהם נושאים על כתפיהם את השקים ואת ארגזי האספקה לירושלים הנצורה, בעוד סבלים ירושלמיים (בהם החוצבים הכורדים ממחצבת הקסטל שהושבתה) העמיסו בתחתית המדרון את המשאיות שירדו מן הבירה הנצורה והמתינו שם אף הן עם המיכליות.
רק לאחר שנפרץ העקלתון התלול הצליחו המיכליות, המשאיות והאוטובוסים לרדת בדרך בורמה ולנסוע לירושלים, אם כי בהתחלה עוד גרמה תלילות המדרון להתהפכות כלי רכב, עד שריפדו אותו בשפאלות.

אילים ואיילות

דרך בורמה יורדת ומגיעה לנחל מאיר (ואדי אֶ-טְּחִין=נחל הקמח). בנחל נובע עין חִילָה (ביר חילו, הבאר המתוקה), מעיין דל המואיל לנבוע רק בחורף ראוי לשמו. החניון שבצידו מעניק צל נדיב בכל השנה.
בלילה שלאחר פלישת צבאות ערב, ב-16-15 במאי 1948, ניסו לוחמי חטיבת גבעתי להעביר לכאן משאית אחת בדרך עוקפת לטרון. שני משוריינים ליוו את המשאית. הם עלו בנחל מאיר כדי להתחבר לנחל בורמה (ואדי עַבְּד), שכן הדרך עוד לא נודעה אז. בעין חילה חסמו הערבים את הדרך. המשאית ניסתה לפרוץ את המחסום ועלתה על מוקש. המטען שהיה בה הועבר באחד המשוריינים אל לוחמי חטיבת הראל שהמתינו מעבר למחסום. בני מרשק, הפוליטרוק (קצין החינוך) של החטיבה, הוא שהעניק לשיירה את התואר "שיירת היתום".  
הדרך העוקפת הניסיונית הזו הוכתרה בשם "דרך גבעתי", אך נודעה הרבה יותר בשם "דרך האיילות". כינוי הקוד למשוריין בשידורי האלחוט היה "אַיִל" (מלשון אֵיל ברזל). צורת הרבים של אַיִל היא 'אֵילִים' אך הקשריות של מלחמת העצמאות קראו להם "איילות", ושם זה נותר עד ימינו אלה.

עין מסילה

עין מסילה (ביר דובאן) נובע ממה שנראה כמו באר רדודה הנמצאת בערוץ נחל דרך בורמה, בצידה המזרחי של הדרך. בחורף ראוי לשמו נובע מהמעיין פלג קטן שחוצה את דרך בורמה וממשיך לתוך החניון הסמוך. הפלג מחזיק מעמד עד ראשית הקיץ, ויש בכוחו להצמיח ריכוז קטן של סוף מצוי.
הבאר שימשה מקור מים לעובדים ולעוברים בדרך בורמה. השם העברי של המעיין נגזר משמו של המושב הסמוך מסילת ציון.
מהבאר מוביל שביל סלול קצרצר למקום שבו הוצבו שני משחקי לוח קדומים – מנקלה ומשחק הטחנות. מנקלה, הידוע גם כמשחק הזריעה, כולל לוח ובו שתי שורות של שקעים (נמצאו גם לוחות בני ארבע שורות שקעים). משחק הטחנות כולל לוח ובו שלושה ריבועים זה בתוך זה וקווים המחברים ביניהם. משחק זה היה נפוץ מהתקופה הרומית ואילך. כללי המשחק כתובים בשילוט שבמקום (אפשר להיעזר גם בוויקיפדיה), ואתם מוזמנים להשתעשע.
כ-150 מ' מהבאר נמצאת בריכת שכשוך, שמקבלת את מימיה מצינור. לצד הבריכה המוצלת יש פינת ישיבה בצל עצי חרוב.

קצה הדרך

דרך בורמה מגיעה למחלף בכביש 38. הפנייה שמאלה מובילה לח'אן שער הגיא. זוהי דרך ללא מוצא. כדי להמשיך לכיוון תל אביב או ירושלים, יש להמשיך מתחת לגשר כביש 38 ולפנות על פי השילוט לכיוון הרצוי.
מי שרוצה להמשיך בדרך הג'יפים, יפנה אחרי הגשר שמאלה לכיוון חניון מח"ל (משולט). דרך זו עבירה לרכב 4X4 והיא מגיעה לשמורת המסרק.

מפה

להורדת קובץ PDF של מסלול הטיול בדרך בורמה לחצו כאן

איך מגיעים? פונים צפונה למצפה הראל מכביש צומת נחשון–מחלף שמשון (כביש 44), כ-2 ק"מ ממזרח לכניסה לקיבוץ הראל. הכניסה משולטת. 

קרדיטים

כתיבה וצילומים: יעקב שקולניק
מפה: "אביגדור אורגד-מפות"
פורסם בתאריך: 31.7.18
הוראות התנהגות ובטיחות למטיילים >>
לפני צאתכם למסלול הטיול מומלץ להתעדכן ב"קו ליער", מוקד המידע של קק"ל,
בשינויים הרלוונטיים למסלול 1-800-350-550

תגובה דרך פייסבוק

הוסף תגובה


שלח
האם לדווח על תוכן זה כלא ראוי?

כן
לא
מועדפים 0
#
חפש