שלח

או
להתחברות דרך פייסבוק
עוד לא נרשמת ל-e ירוק? להרשמה

e ירוק - מטיילים עם קקל
התנתק
התחבר
0
חורבת חנות

חורבת חנות

מסלול טיול קצר לכל המשפחה במבואות ירושלים

+ מידע חשוב על המסלול
שמור למועדפים
דרגו מסלול זה:
5
הניקוד של המסלול הזה הוא5
צפו בטיול באתר המותאם למובייל
אזור המסלול: מרכז,
הרי ירושלים
עונה מומלצת:
כל השנה
משך המסלול:
1-2 שעות
מסלול מעגלי: כן
רמת קושי: קלה
מפת טיולים וסימון שבילים מבואות ירושלים (גיליון מס' 9)
סוג המסלול
פיקניק
פיקניק
היסטוריה ואמנות
היסטוריה ואמנות
חלק משביל ישראל
חלק משביל ישראל
חניון קק"ל שבחורבת חנות אהוב מאוד על המטיילים בהרי ירושלים. קק"ל ציידה את החניון בשולחנות פיקניק נגישים ובמי שתייה, ואפשר לנצל את המקום ללינת שטח. מהחניון יוצאים שבילי טיולי מסומנים לאתרים רבים בסביבה.
גולת הכותרת של האתר היא חפירה ארכיאולוגית שנעשתה בו וחשפה את שרידיו המרתקים. בצד הממצאים – כנסייה וגת מהתקופה הביזנטית ובריכת אגירה קדומה – נקבע שילוט הסבר, ויש גם שביל נגיש המוביל אליהם.
+ הצג את כל המידע

רקע כללי

חורבת חנות (ח'ירבת אל ח'אן) נמצאת לצד כביש 375, מעט ממערב לכניסה למושב מטע. הכביש בן ימינו עובר בתוואי דרך קדומה, שהובילה מנמלי עזה ואשקלון דרך בית גוברין ועמק האלה לבית לחם ולירושלים. שרידי מדרגות חצובות מהתקופה הרומית נראים פה ושם בצד הכביש הסלול, שמכסה מדרגות חצובות רבות. נראה כי בדרך הזו צעד במאה ה-2 לספירה הקיסר הרומי אדריאנוס כאשר עלה לירושלים. 
קירות האבן של המבנה שנראה כיום במרכז האתר שייכים לאחד מחדרי ח'אן שפעל כאן בתקופה הממלוכית (מאות 13 - 16 לספירה). 
בשנת 1985, לקראת הרחבת כביש 375, נערכו באתר חפירות הצלה שחשפו במקום רצפת פסיפס. הרצפה כוסתה בחול כדי לשומרה. במשך שנים נהגו מדריכי טיולים להסתיר בפינה נידחת מטאטא קטן, לחשוף בעזרתו לחניכיהם קטעים מהפסיפס ואז לכסותו שוב.
עתה השתנה המצב. בשנים 2015 - 2016 נחפר האתר שוב בידי רשות העתיקות. בחפירות נחשפה הקריפטה של הכנסייה (חלל תת-קרקעי המשמש בדרך כלל לקבורה). עוד נחשפו רצפת הפסיפס של האולם המרכזי בכנסייה, בית גיתות גדול ובריכה גדולה לאגירת מים.

הח'אן הממלוכי

בוני הח'אן הממלוכי הכירו את רצפת הפסיפס, אך התייחסו אליה כמשטח מפולס ולא הממלוכים פיתחו בארץ ישראל רשת מסועפת של דרכים שסייעה להם לקשר בין מרכזי השלטון שלהם במצרים ובסוריה. רשת דרכים זו הייתה הכלי שלהם לקיים שלטון יעיל ולהעניק ביטחון לשיירות הדרכים ולנתיבי המסחר, ופונדקי הדרכים היו חלק בלתי נפרד ממערך הדרכים הזה.
לירושלים, כעיר מקודשת, נודע כוח משיכה רב בעיני צליינים ועולי רגל מוסלמים ונוצרים. יש להניח שהפונדק בחורבת חנות שירת את עולי הרגל שעשו את דרכם לירושלים.
כיצירת אמנות. קירות החדר של המבנה הממלוכי נבנו על שולי הפסיפס עצמו. הבונים לא השחיתו את חלקי הפסיפס שנותרו גלויים. ייתכן שנהנו לראותם, ואם הפריעו להם מבחינה דתית, אולי כיסו אותם בשטיחים או בטיח, מנהג שהיה מקובל בתקופות מאוחרות יותר ונהוג גם בימינו.

שרידי מנזר

נראה כי הכנסייה והגת שנמצאו במקום הם חלק ממכלול מנזר שפעל כאן בתקופה הביזנטית ואף בראשית התקופה האסלאמית. רוב מבני המנזר, ששמו אינו ידוע לנו, קבורים כנראה מתחת לפני האדמה.
השתלטותה של הנצרות על ארץ ישראל התנהלה באיטיות, ורק במאה ה-6 נעשתה האוכלוסייה ברובה נוצרית. בניית כנסיות ומנזרים, בראש ובראשונה בירושלים, נועדה להקנות משמעות ותוכן נוצריים לארץ ישראל. הנזירוּת מילאה תפקיד חשוב בתולדות הנצרות בתקופה זו, הן כגורם דתי והן כגורם חקלאי ויישובי.
זה הרקע להקמתו של המנזר בחורבת חנות. ההנחה היא שהמנזר היה יחידה כלכלית שעמדה בפני עצמה. סביר להניח שהנזירים התפרנסו ממתן שירות לעולי רגל נוצרים שעשו את דרכם לירושלים וגם מעיבוד אדמותיהם. לא תמיד קל להבדיל בין בית אחוזה למנזר. בעלי אחוזות גדולות נהגו לעיתים לבנות כנסיות בנחלותיהם כאמצעי להאדרת כוחם ושליטתם על האוכלוסייה שמסביבם.

הכנסייה

החפירות בכנסייה חשפו בצדה המזרחי קריפטה ואת גרם המדרגות שיורד אליה. משיקולים של בטיחות הקריפטה מולאה עפר, ובימים אלה מתכננים לפתוח לפחות חלק ממנה לקראת הצגתה לציבור.
גולת הכותרת של החפירות היא רצפת הפסיפס של הנרתקס (אולם המבוא) ושל האולם המרכזי של הכנסייה (4.2X10 מ'). הרצפה מעוטרת בעיטורים גיאומטריים ובמדליונים המתארים דמויות של בעלי חיים.
מבט בוחן בפסיפס מגלה שכמה מהדמויות בפסיפס מטושטשות, כאילו מישהו פירק את אבני הפסיפס, ערבב אותן והחזיר אותן לרצפה ללא סדר. דבר זה נעשה במאה ה-8 על ידי אנשי המנזר עצמו. באותה תקופה, כנראה בהשפעת עליית האסלאם, נתגלעה מחלוקת בנצרות בדבר הסגידה לתמונות, והיו שראו בזאת צורה של עבודת אלילים. הקיסר ליאו השלישי הטיל בשנת 730 איסור מוחלט על הצגת דמויות בכנסיות. בתקופתו הושמדו איקונות רבים, תקופה הידועה בכינוי איקונוקלאזם. ייתכן שההוראה הגיעה גם למנזר שבחורבת חנות, אך הנזירים מילאו אותה רק באופן חלקי משום שחסו על יצירת האמנות היפה שלהם.
בקצה המזרחי של הפסיפס התגלתה כתובת הקדשה ביוונית. זה תרגומה: "בזמנו של הכומר וראש המנזר תיאודורוס, החסיד האהוב שעולה על כולם, נעשתה הגומחה, נרכש הציוד והונחו  הלוחות של קצה הכנסייה והדיאקוניקון (החדר הדרומי-מזרחי בכנסייה) מן היסוד בחודש אפריל של האינדיקציה ה-12" (אינדיקציה היא יחידת זמן בת 15 שנה. בשיטה זו השתמשה הנצרות במשך מאות שנים). הכתובת נכתבה במאה ה-6 לספירה.
הפסיפס גלוי עתה למבקרים במלוא תפארתו. הוא עבר ריפוי ושיקום במעבדות רשות העתיקות לאחר שאיקונוקלסטים בני ימינו פגעו בו קשות. הכתובת שבפסיפס שוחזרה על פי תצלומים ותיעוד קודם. השלמות של עיטורים שלא באבני הפסיפס המקוריות נעשו בצבעי שחור-לבן. ברשות העתיקות מקווים להשלים בעתיד עוד חלקים מהפסיפס.  

בית הגיתות

בית הגיתות הגדול (8.0X14.8 מ') פעל בתקופה הביזנטית, כנראה בתקופה שבה פעל גם המנזר. תחילה הייתה כאן גת קטנה ובה משטח דריכה ובור איגום. מאוחר יותר הותקן במקום בית הגיתות הגדול, הכולל שלושה מפלסים. גת הוא מקום שבו דורכים על ענבים כדי להפיק מהם את התירוש לקראת התססתו ליין.
המפלס התחתון הוא משטח הדריכה שבו דרכו על הענבים. במרכז המשטח נחפר בור קטן שבו סחטו בכוח בעזרת בורג את שארית התירוש שנשאר בענבים לאחר שדרכו עליהם. 
ממשטח הדריכה התנקז התירוש אל בור איגום שעומקו 1.75 מ'. שרידים שהתגלו בסביבתו מעידים שהבור היה מקורה. שרידי פסיפס במפלס העליון מלמדים שבית הגיתות כלל מפלס נוסף שגם בו דרכו ענבים. במפלס העליון נבנו חדרי התסיסה, שבהם הפך התירוש ליין.

בריכת האגירה

אין הוכחה ארכיאולוגית שבריכת האגירה הגדולה (6.5X12.5 מ') שנמצאת בכניסה לחורבת חנות נבנתה בתקופה הביזנטית, אבל יש להניח שאנשי המנזר הם שבנו אותה. הבריכה מרשימה מאוד. הדפנות העבות שלה נבנו אבנים גדולות, והחללים שביניהן נסתמו באבנים קטנות יותר ובמלט שחיזק את הדפנות. אחר כך הן טויחו ונאטמו כדי שמימי הבריכה לא יחלחלו החוצה. בתקופה הביזנטית נבנו בהרי יהודה בריכות אגירה רבות, שמימיהן שימשו לשתייה ולהשקיית בוסתנים וגינות ירק.

"קבר גוליית"

ליד בריכת האגירה נמצא גל אבנים גדול בגובה שבעה מטרים שכמה עצי אורן צומחים עליו. גל אבנים גדול בדרך היורדת מירושלים לעזה ולאשקלון מתואר על ידי נוסע אלמוני בן המאה ה-6 לספירה, הידוע בכינויו הנוסע מפיאצ'נצה (או מסע אנטונינוס). הנוסע כותב על גל אבנים גדול המציין את קברו של גוליית. תלולית האבנים נוצרה, על פי עדות הנוסע, ממנהגם של עוברים ושבים להשליך אבנים על הקבר, עד שתל גדול של אבנים כיסה אותו. ייתכן בהחלט שגל האבנים הניצב בימינו בפתחו של חניון חורבת חנות הוא אותו גל אבנים קדום.

חורבת חנות כמוקד טיולים

חורבת חנות הוא מקום מאושר ללינת ללינה (לקבוצות בתיאום מראש עם משרדי אזור ההר של קק"ל:  02-9969213).
מהחניון יוצאים שבילי טיול רבים. אחד המפורסמים שבהם הוא דרך הקיסר, מסלול באורך של כ-4 ק"מ המלווה את שרידי הדרך הרומית שעברה במקום.
שביל אחר מציע טיול קצר לעין מטע ולעין תנור הנובעים בנחל זנוח. אפשר גם לרדת דרך נחל זנוח לעמק האלה או לעלות לפארק בגין. בשבילים נוספים שיוצאים מהחניון תוכלו להגיע לחורבת בית עטאב ולנחל המערה או להר יערן.

קרדיטים

הכתבה הוכנה בעזרתו של גידי בשן, רכז קהילה ויער אזור ההר קק"ל. 
כתיבה: יעקב שקולניק
צילום: מיקי דוידוב, שמוליק פרירייך ויעקב שקולניק
תודה מיוחדת לרשות העתיקות על הסיוע והצילומים
פורסם ב: 23.01.18

הוראות התנהגות ובטיחות למטיילים >>
לפני צאתכם למסלול הטיול מומלץ להתעדכן ב"קו ליער", מוקד המידע של קק"ל,
בשינויים הרלוונטיים למסלול 1-800-350-550

תגובה דרך פייסבוק

הוסף תגובה


שלח
שם: שעה: תאריך:
האם אפשר לתת פירוט מלא יותר על המסלולים השונים: סוגי המסלולים, איזה מהם מעגלי, באיזה שביל פוגשים את שרידי המנזר, החאן הממלוכי ואת בית הגתות למשל, ומה אורכו של כל מסלול. כמו כן נשמח אם תפרסמו מפה של האזור עם המסלולים השונים שיכולה לסייע לנו בהתמצאות. תודה רבה (:
דווח על תוכן לא ראוי הוספת תגובה לתגובה זאת
מערכת האתר
12:14
25.01.2018
שלום, עלמה. כל האתרים המתוארים בכתבה נמצאים במרחק כמה צעדים זה מזה. 

שאר הפרטים, כמו אורך מסלול ומפה, מופיעים בראש הכתבה :)

דווח על תוכן לא ראוי
האם לדווח על תוכן זה כלא ראוי?

כן
לא
מועדפים 0
#
חפש