קטע השביל שלפנינו מצטלב מדי פעם עם שביל האופניים סינגל כפר החורש. אנחנו נעקוב כל העת אחר הנקודה הכתומה המלווה את סימון השבילים השחור לכל אורך הדרך. לפני שנצא לדרך, הנה כמה דברים שכדאי לדעת על יער כפר החורש, מהיערות הראשונים של קק"ל.
סיפורנו מתחיל בשנת 1921, השנה שבה רכשה קק"ל כ-18 אלף דונם מהשטח שנודע אז כ"גוש מעלול", על שם אחד הכפרים הערביים בסביבה שממנו נרכשו האדמות. 10,000 דונם נקנו בעמק יזרעאל והשאר במורדות הר שמצפון להם.
באותה שנה נוסד מושב נהלל. מכיוון שאדמת ההר לא התאימה לחקלאות, החליטה קק"ל לנטוע בה יער. החשש היה שאם הקרקע תישאר אדמת מרעה לבדה, יראו שלטונות המנדט בקרקעות האלה שטח שבעליו אינם יכולים לממשו, וקק"ל תאבד את החזקה על השטח. כדי לעמוד במשימה חתם יוסף ויץ על הסכם עם ארגון עובדים בשם "הכפר", שחבריו התרכזו בנהלל. הארגון התחייב, בין השאר, להקים משתלה, לנטוע יער ולבנות בתים שיהיו הבסיס לקיבוץ חדש. שמו של הקיבוץ יהיה כפר החורש, על שם היער שיינטע במקום.
הנטיעות החלו בשנת 1931. קק"ל מימנה את כל ההוצאות ואת שכר העובדים. עד שנת 1934 ניטעו ביער כ-200 אלף עצים ובהם עצי אורן, ברוש וחרוב וגם מיני עצים שכונו "עצי שלכת". בשנת 1933 עזבו חברי ארגון "הכפר" את המקום, ואת מקומם תפסו אנשי קבוצת גורדוניה ג', מייסדי כפר החורש. הם המשיכו בנטיעות וכמוהם גם אנשי מעברת סימוניה, שהתיישבו במורדות תל שמרון לאחר קום המדינה.
היער של ימינו אינו דומה ליער ההיסטורי. בשנות ה-90 הותקף יער כפר החורש, כמו יערות רבים אחרים בישראל, על ידי מזיקים ממזיקים שונים. איצריית האורן, כנימה המתפתחת בבסיס אֶגדֵי המחטים (מחטי האורנים מאוגדים בדרך כלל בקבוצות של שתיים, שלוש ויותר מחטים על ידי קשקש קרומי), גרמה נזקים עצומים. חלקות רבות נכחדו וניטעו מחדש. בנטיעות החדשות אפשרו יערני קק"ל לעצי חורש, שצמחו בצל היער הוותיק, לתפוס את מקומם בשטח.