שלח

או
להתחברות דרך פייסבוק
עוד לא נרשמת ל-e ירוק? להרשמה

e ירוק - מטיילים עם קקל
התנתק
התחבר
0
יעקב ארק

יעקב ארק

איך הגעתי לקק"ל
זו היתה משאת נפשי משחר נעוריי. כבר אז רציתי להיות יערן. נולדתי בעין איילה, למרגלות הכרמל, והכרמל היה חלק מנוף ביתי. טיילתי בו מאז שאני זוכר את עצמי. הדרך לבית הספר עברה דרך משתלת קק"ל, שהיום כבר לא קיימת, ותמיד סקרן אותי לראות את ערוגות השתילים. אני זוכר בבירור את הנטיעות בט"ו בשבט, וזוכר בדיוק איפה נטענו שתילים בכיתה ב', למשל. זה זיכרון שנחרת בי וכנראה השפיע עליי מאוד בבחירת המקצוע. אני זוכר את המקום המדויק, את הריח של האדמה הרטובה, ואת פועלי קק"ל המביאים את השתילים באריזות פח שכבר לא קיימות היום. כשבגרתי למדתי חקלאות בפקולטה לחקלאות ברחובות, כולל קורסים ביערנות.
 
היער האהוב עליי בארץ
הכרמל, כמובן. אני קשור אליו מאוד. הוא קרוב לביתי, והוא חלק מנוף חיי. אני מודע לכך שזה דבר רגשי. הכרמל הוא לא בהכרח המקום היפה ביותר בארץ.
 
איך השפיעה עליי השריפה בכרמל
השריפה הותירה בי תחושה של אובדן, טרגדיה. נסיגה אחורה. בעבודה שלי אני מרגיש תמיד שהכול מתקדם, שדברים משתפרים, שהנוף נראה יפה יותר, שהעצים גדלים ומתפתחים. אבל השריפה יצרה תחושה של נסיגה אחורה. מצד אחר, השריפה עוררה בי רצון עז לתקן כמה שאפשר את הנזק שנגרם, לכן אני מרגיש גם תקווה ורצון לעשות וליצור.
 
המשימה המאתגרת ביותר שניצבת בפניי כיום
בטווח הארוך – שיקום הכרמל. בטווח הקרוב יש לתכנן את היער כך שהוא יהיה רגיש פחות לשריפות. כרגע עולים הרבה רעיונות איך לתכנן את היער כך שיקטנו הסיכויים לעוד שריפה כזו. לדעתי, יצירת רצועות חיץ באמצעות בוסתנים תתרום מאוד למזעור סכנת השריפות, ובאותה נשימה תיצור יער הטרוגני, בריא ומעניין. הוא יהיה מגוון יותר מבחינה נופית, וגם חסין יותר מפני מזיקים. הרי ככל שהיער מגוון יותר מבחינת מינים וזנים, כך הוא רגיש פחות למחלות ולמזיקים. ביער חד-מיני וחד-גילי, ההתפשטות של המזיקים או המחלה מהירה יותר. גם מבחינת חינוך הציבור יש הרבה מה לשפר.
 
לכל עץ יש סיפור
אריק לוי, שאביו לחם במלחמת השחרור ונעדר מאז, תרם יער לפני שנים רבות, ובמהלך שתילת העצים נטע עץ אישי לזכר אביו, שככל הנראה נהרג במהלך הלחימה וגופתו לא נמצאה עד היום. אריק נולד כמה חודשים לאחר אותו מקרה. הוא סיפר לי שכילד הוא נטע עץ ברוש מטרים ספורים מאבן ההנצחה על שם אביו. היום אריק חי בקנדה, ומדי שנה מגיע לארץ, ובכל פעם מחדש יוצר אתי קשר. אנחנו הולכים יחד לאותו יער, והוא עוקב אחרי עץ הברוש הפרטי שלו. העץ הזה בן 60 שנים בערך, ואריק ביקש ממני לשמור עליו בכל מאודי. ואכן, כאשר אנו פועלים ביער אני תמיד מודע לערך הרגשי של העץ של אריק, שנשתל לזכר אביו, ומנחה את היערנים לשמור עליו.
קרדיטים
כתיבה: דודו כהן
צילומים: ארכיון הצילומים קק"ל
פורסם בתאריך: 17.4.2011

תגובה דרך פייסבוק

הוסף תגובה


שלח
האם לדווח על תוכן זה כלא ראוי?

כן
לא
מועדפים 0
#
חפש