"אין כמו בבית", "מנת הבית", "להרגיש בבית" – הרבה דברים חיוביים שמשדרים חמימות נאמרים בהקשר לבית. אז למה בעצם שלא יהיה לנו "סינגל הבית"? טוב, זה לא בדיוק "לנו", אבל זה בהחלט כך עבור תושבי היישוב הקהילתי שמשית בפרט וקהילת הרוכבים בכלל.
סתם יום של חול, שש לפנות בוקר ורחובות שמשית הומים אדם: רצים, הולכים, רוכבים, תרבות הפנאי במיטבה. אני פוגשת את המקומיים רון עברי וחגי יעקבי במדים ייצוגיים של "האריות" – קבוצת הרכיבה המקומית – ואנחנו יוצאים רכובים לדרכנו.
רכיבת חימום קצרצרה בכבישי שמשית, ואנו בכניסה לסינגל. בתוך 3-2 דקות אנו מוצאים את עצמנו מוקפים בחורש של עצי אלון (התבור והמצוי). אנו שואפים אוויר צונן של בוקר וממשיכים ברכיבה. השמש מציצה מבין העצים ומייצרת אפקטים מעניינים לצילומים. כאן המקום לספר מעט על שמשית.
היישוב הקהילתי נקרא על שם האתר הארכיאולוגי שבו – ח'ירבת שמשית" (ח'ירבת שמסיה = ח'ירבת שמש). מבנה זה היה מיושב בתקופות רבות: בתקופת הברונזה התיכונה, בתקופת הברזל, בתקופה הפרסית ובתקופה הרומית-ביזנטית. בקיץ 2000, לאחר כמה שנים של הכנה והיערכות, עלה על הקרקע היישוב הנוכחי בסיוע שר התשתיות דאז אריאל שרון, כחלק מהתוכנית "קדמת הגליל" ליישוב הגליל.
אנו חוצים את נחל ציפורי וממשיכים דרך שביל העפר היישר לחלקה של עצי חורש טבעי. יש לציין את מעבר הבקר שבו אנחנו עוברים, שלדברי שלי בן ישי (היערן של מחוז צפון בקק"ל) מייצג את הדור השלישי של מעברי בקר שקק"ל מניחה ביערותיה במיוחד עבור הרוכבים (הוא בנוי בצורת קשת מושלמת עם מוטות ברזל מרווחים). בהמשך – מעבר מים על נחל ציפורי, ואנו במגמת עלייה בסבך יער אורנים, נטע אדם בניחוח חו"ל... רק האשפה בצדי הסינגל מזכירה לנו שאנחנו עדיין כאן... בן ישי די בטוח שנוכחות מוגברת של רוכבים בשטח עתידה להיטיב את המצב, ואולי למנוע מהמזהמים להמשיך בפעילותם.
אווירת הגשם מזמנת לנו מפגש מפתיע עם קמטן שיצא לזחילת הבוקר שלו. הקמטן מזכיר מאוד נחש, אך הצצה חטופה לעבר מרכז הגוף שלו מגלה שרידים של שתי רגליים קטנטנות עם ציפורניים, ומכאן שהקמטן הוא בעצם לטאה. לאחר ההתלהבות מהמפגש וסדרת תמונות שלא היתה מביישת אף דוגמנית, אנחנו ממשיכים לעבר קטע מעט יותר טכני של הסינגל, שמזמן לנו טיפוס קצר עם סוויצ'בקים וכמה מעברי נוף שמחייבים לשלוף מצלמות.
השקעת המחשבה בתכנון התוואי ניכרת לעין תוך כדי רכיבה. בקטעים מסוימים אפשר להבחין בחיזוקי אבנים שמייצבים את השביל. בקטעים אחרים נפתחו "מנהרות" בצמחייה הטבעית, ובמקומות אחרים "הונדסו" סוויצ'בקים מאתגרים, בעיקר על ידי עובדי קק"ל שצברו ניסיון בסינגל יער בית קשת. אני חייבת להודות שיש לי תחושת דז'ה וו נעימה, ואני נזכרת בסינגל יער בית קשת בעיקר בשל הגיוון בתוואי והציפייה למה שיביא עמו קטע הסינגל הבא. חגי ורון מרבים בתיאורי הפריחה המקסימה הצפויה בחורף ובאביב, מה שמדרבן אותנו לתכנן סיבוב נוסף בקרוב.
העלייה מתמתנת, ואנחנו נכנסים לקטע משובח נוסף שמאפשר הגברת מהירות. מכיוון שאנחנו מתקרבים לקראת סיום הרכיבה, אני כמובן רוצה להמשיך עוד ועוד. אני שואלת את חגי ואת רון על אפשרויות לחיבורים עם מסלולים אחרים. מתברר שיש לא מעט כאלה, וכשאנחנו מסביב לשולחן העמוס כל טוב אצל חגי וורד יעקבי, אני מקבלת פירוט מדויק.
אם חפצה נפשכם במסלול מרובה סינגלים, אפשר לחבר את שמשית לסינגל של אלון הגליל ולסינגל שעובר ליד היישוב סוללים. אם אתם מתעניינים בשבילים לבנים, אינטרוולים וכד', אז אזור כפר החורש הוא אידאלי עבורכם, ויש גם אפשרות לשלב בטיול את אזור בית לחם הגלילית. אני דווקא חשבתי על חיבור עם בית קשת, אבל זה נשאר בינתיים חומר למחשבה.