געגועים למפה...

אני דינוזאור. זן נכחד. רוכבים רואים אותי בשבילים ולא מבינים למה יש לי על הכידון מתקן כל כך גדול לטלפון, עד שהם מציצים ורואים שיש שם בכלל מפת נייר, ואז הם לגמרי המומים. חברים מסתכלים עלי בצורה מוזרה כשהם מספרים לי על סינגל חדש ונפלא ואני מבקש מהם לשלוח לי מפה ולא הקלטה. אשתי כבר התרגלה לכך שכשאנחנו נוסעים בחו"ל וה- GPS אומר לנסוע לכיוון אחד, אני עלול לנסוע דווקא לכיוון אחר "כי זה יותר מעניין".
ההתאהבות שלי במפות החלה במקום הכי לא צפוי – בצבא. בקורס מ"כים ובקורס קצינים קיללתי כמעט כל רגע מהלילות הארוכים וחסרי השינה של הניווטים, אבל בשונה מרוב חבריי למחלקה, אני הבטתי בגבעות גורל מבעד לחלונות הטיולית והחלטתי שאני עוד אחזור. כנראה לא בלילה, בחושך, כשאסור לי להדליק פנס, אבל עוד אצא לשטח עם מפות לחפש את הנ"צים המעניינים ביותר.
עברו כמה שנים והאהבה החדשה – רכיבה על אופניים – התחברה עם ההבטחה הישנה כשהאיגוד לספורט הניווט בישראל החל לארגן תחרויות ניווט באופני הרים, ואני נסחפתי בתענוג של קריאת המפה תוך כדי רכיבה בשטח, תכנון מסלולים בזמן אמת וחיפוש אחר נקודות חבויות בטבע הנפלא.
כמתכנן מסלולי טיול באופניים, המיומנויות האלה התחברו מצוין – את הנ"צים החליפו נקודות עניין שבהן רציתי לעבור וקטעי שביל או סינגל שרציתי לרכוב בהם, וההבנה של תנאי השטח, העליות, הירידות והנופים הפוטנציאלים, כפי שהתגלו במפה, אפשרו לי לבנות מסלולים מוצלחים להנאתי ולהנאת חברי.

ההיסטוריה המקוצרת של המפות

סביר להניח שמפות קיימות מאז ומעולם, מכיוון שתמיד מישהו אחד היה צריך להסביר למישהו אחר איך להגיע לעמק שבו נמצאים הצבאים או גדלים עצי הפאפאיה. הסבר קולי הוא תמיד בעייתי מכיוון שקשה לנו לזכור רצף הוראות, ואם נטעה בדרך, אנחנו עלולים להיות בצרות. הזיכרון הצילומי של בני האדם הוא כלי חזק מאוד, ולכן שרטוט של מסלול במקל על החול ייצרב בזיכרון ויהיה אפקטיבי בהרבה מהסבר בעל פה.
המפות הקדומות ביותר שהשתמרו עד היום צוירו על קירות מערות, ובהן ציור אחד המשרטט הרים, נהר, עמקים ודרכים שנמצא באזור פבלוב שבצ'כיה ותוארך ל-25,000 לפני הספירה. ציור קיר גדול מהמאה ה-7 לפני הספירה שנמצא באנטוליה שבטורקיה נחשב אף הוא כמייצג מפה של כפר עתיק.
בבבל העתיקה כבר התחילו להשתמש באמצעים מדויקים יותר למיפוי ויצרו מפות על טבליות חומר שאותן היה אפשר לשאת ממקום למקום. היוונים הקדמונים הצעידו את מלאכת ייצור המפות עוד כמה שלבים קדימה כששילבו מידע מתצפיות עם חישובים מתמטיים, ובהמשך כשהבינו שכדור הארץ כדורי ולא שטוח.

ה-GPS ומערכות הניווט

ה- Global Positioning System או בשמה המוכר - GPS, פותחה על ידי משרד ההגנה של ארצות הברית החל משנות ה-70 של המאה הקודמת, בהתבסס על טכנולוגיות קודמות של חיל הים האמריקאי, והפכה מבצעית בשנת 1993. המערכת מבוססת על עשרות לוויינים הסובבים את כדור הארץ ומשדרים מידע מדויק על מיקומם ועל השעה המדויקת שבה נשלח האות. מכשיר ה-GPS שבידי המשתמש על כדור הארץ יכול להסיק את המרחק המדויק אל הלוויין מתוך הפרשי הזמן בין שליחת האות לקבלתו במכשיר, ועל ידי שילוב מידע שהתקבל מכמה לוויינים יכול המכשיר לעשות טריאנגולציה ולהסיק את המיקום המדויק שבו הוא נמצא.
כאמור המערכת שימשה במקור לצרכים צבאיים של הכוחות המזוינים של ארצות הברית, וכאשר ארצות הברית אפשרה שימושים אזרחיים במערכת הוכנסו שגיאות מכוונות כדי להגביל את רמת הדיוק של המכשירים האזרחיים (והצבאיים של האויב). עם הזמן התאפשר השימוש במידע המדויק גם במכשירים אזרחיים, אם כי הם עדיין מעט פחות מדויקים מהצבאיים, ומן הסתם בעת צורך מבצעי יכולים האמריקאים בלחיצת כפתור לשבש את כל מכשירי ה-GPS שאינם שלהם.

מה טומן העתיד?

העתיד, כך נראה, טמון במערכות שלומדות אותי, יודעות בדיוק את ההעדפות שלי, מה אני אוהב יותר ומה פחות, ומציעות לי מסעדות/סרטים/קניות/פעילויות שיתאימו לי בצורה הטובה ביותר.
אם נשלב את זה בתחום הרכיבה על אופניים, נראה לי שיום אחד נקום בבוקר ונגיד "אלכסה, בא לי רכיבה של שלוש שעות היום". אלכסה, או הנכדה שלה, תנתח את בסיס הנתונים שלה הכולל את כל שבילי האופניים שכל הרוכבים בארץ רכבו בהם, את המידע על מזג האוויר, על העונה, על סגנון הרכיבה המועדף עלי, על הרכיבות האחרונות שעשיתי ובאיזה חלק מהן המוח שלי שידר הנאה מרבית, תעמיס אותי יחד עם האופניים לתוך המכונית האוטונומית ותיקח אותי אל מבואת הסינגל.
משם יובילו אותנו הוראות הנווטן לרכיבה שניהנה ממנה במיוחד ושתארך בדיוק 3 שעות. וכמובן אם נתקשה בעלייה היא תדאג לומר לנו דברי עידוד כמו, "קדימה, יא פדלאה, רדליך עושה את העלייה הזו בארבעים ושבע שניות".

אז המפה אבודה?

ממש לאחרונה נזכרתי שוב למה אי אפשר להסתפק בהקלטת GPS בעת יציאה לטיול בשטח – יצאתי עם קבוצה גדולה של חברים לטיול חוצה מדבר בן שלושה ימים. ביום השני ההתקדמות הייתה איטית מהצפוי, ולאחד החברים נשברה השלדה, מה שהוביל לעיכובים נוספים. בשלב מסוים הבנתי שאין מצב שאנחנו מגיעים לחניון הלילה המתוכנן לפני החשיכה, ונדרש תכנון מחדש.
שלפתי את מפת סימון השבילים מהתיק, ומהר מאוד הבנתי שאין שום מקום לינה חלופי בקרבת המסלול המתוכנן. העובדה שהייתה בידי מפה גדולה, שבה נוח לראות את כל המרחב, אפשרה לי לתכנן מסלול שונה לחלוטין להמשך היום שיביא אותנו לחניון לילה במרחק סביר מאיתנו. באותו לילה השימוש במפות הנייר הגדולות שוב אפשר לי לתכנן מחדש מסלול שונה לחלוטין לרכיבת היום השלישי שיֵצא מחניון הלילה שבו היינו.
היום כבר אין שום צורך במפה בשביל להגיע ממקום למקום, אם זה בנסיעה לעבודה בבוקר, בטיול בחו"ל או ברכיבת אופניים מהנה ביער להב. מחשב קטן יאמר לנו בדיוק איך ולאן לנסוע, אם לא יעשה את זה עבורנו. ועדיין, עבור המשוטטים, עבור אלה שרוצים לדעת מה יש מעבר לגבעה ומאחורי העיקול, אין תחליף למפה. ייתכן שימיה של מפת הנייר ספורים ושבקרוב היא תהיה מוקרנת לנו בתוך הרשתית, אבל אני מאמין שלצורך ההבנה המרחבית שלנו את הסביבה שבה אנחנו נמצאים, המפה הייתה ותהיה האמצעי הטוב ביותר.