קק"ל ומלחמתה בשריפות היער

לעצי ושיחי היער השונים ישנם מאפייני התלקחות וקצב בעירה שונים. קק"ל נוטעת גם מינים שהתלקחותם קשה יחסית ובכך מקטינה את סכנת השריפות. במחקרים שנערכו החל בסוף שנות ה- 50 של המאה ה-20 נבדקו טמפרטורת הצתה ומהירות בעירה של חומר צמחי סטנדרטי שנלקח ממיני עצים ושיחי יער שונים.

בהתאם לתוצאות הוכנו טבלאות מפורטות של מינים רבים של עצים ושיחים וניתנו המלצות לגבי נטיעה וממשק. מטרת המחקרים הייתה להמליץ על נטיעה של עצי ושיחי יער בעלי מאפייני התלקחות נמוכים ובעירה איטית שיאפשרו להקטין את הסתברות התלקחות האש והתפשטות שריפות במקומות שבהם קיימת רמת סיכון גבוהה לשריפות ובקווים שבהם מתוכננת עצירת השריפות.

במחקרים בישראל הובהר שאשל הפרקים הינו העץ המתאים ביותר למניעת התפשטות שריפות. מבין השיחים שלושה מיני שיחים הם בעלי מאפייני התלקחות נמוכים: צלף קוצני, אלת המסטיק והרדוף הנחלים.

כמו כן, פותח מודל שקק"ל אימצה בנטיעת היערות בישראל. על פי מודל זה משתמשים בברוש מצוי צריפי ו/או באשל הפרקים וכן בשיחים בעלי מקדמי התלקחות נמוכים שישמשו כמחסומים ומעכבי שריפות ביערות נטע אדם בהתאמה ברורה לאזור הגיאוגרפי בו נמצא היער.

תדירות נטיעת שורות השתילים משתנה בהתאם לתנאי הסביבה (שיפוע, מדרון צפוני או דרומי, משטר רוחות וכד'). לשם יצירת מחסומי התפשטות השריפות בפסגות ההרים ובקווי רכס (קווי חיץ) עצי היער ניטעים בדלילות, וביניהם משולבים שיחים נמוכים משתרעים.

במטרה למנוע שריפות ביערות קק"ל מבחינה בין יערות צעירים ליערות בוגרים באופן הטיפול ביער. יערות צעירים הם יערות שניטעו בפרק זמן של שש השנים האחרונות. יערות אלה הם הרגישים ביותר לשריפות, כיוון ששריפה גורמת להם לנזק מוחלט ומונעת חידוש טבעי.

בכדי למנוע שריפות ביער צעיר יש לבודד את השטח סביבו וליצור קווי בידוד בתוכו, יש להקטין את כמות חומר הבעירה (הדלקים הקלים וכבדים) בתוך השטח ולשמור על רמת התפתחות סבירה של השתילים ע"י ריסוס, רעייה וכו'.

רעייה ביער היא אחת הפעולות שמקטינות את סכנת שריפות היער בכך שהיא מפחיתה את הביומאסה הצמחית המשמשת כחומר דלק לשריפות ומסייעת במניעת הדלקת שריפות והתפשטותן.

שריפות יער מתחילות מהצמחייה הנמוכה (עלים, ענפים, עשבייה) והתפשטותן לצמרת תלויה ברצף חומר הבעירה בין תת-היער לצמרת. רעייה נכונה המכלה את הצמחייה הנמוכה והענפים התחתונים עשויה איפוא להפחית במידה ניכרת את מספר השריפות ועוצמתן.

ליער צעיר בן למעלה משלוש שנים אפשר להכניס עדר בתקופת האביב מבלי שיגרם נזק משמעותי לעצים ובכך להקטין את הביומאסה העשבונית לפחות ממאה ק"ג חומר יבש לדונם, כמות המקטינה את סכנת השריפות בקיץ.

דילמה נוספת הקשורה בנטיעות והכנסת בקר לשטח היא השילוב בין מינים מהירי צימוח - בעיקר מחטניים, למינים איטיים בצימוח - במיוחד רחבי עלים. ביערות בהם קיימים מינים איטיים בצמיחה מעכבים את מועד פתיחת השטח לרעייה ומכתיבים גם את המועד בשנה שבו העדרים יכולים להיכנס ליער.

פעולה נוספת המשמשת להגנה מפני שריפה היא ריסוס חומרי הדברת עשבים. פעולה זו דורשת הבנה עמוקה בסוגי החומרים, דרכי פעולתם ורמות עמידות של צמחים שונים עליהם. בנוסף, הצלחת הטיפול תלויה מאד ברמת המקצוענות של קבלני הריסוס וכן גידור היקפי של העומד (היחידה הקטנה של חלקת יער) ביער הצעיר (עדיף בזמן הכנתו לנטיעה או לחידוש טבעי) ככלי לשליטה בשטח.

הפעילות העיקרית בממשק העצים ביער הבוגר כוללת סניטציה, דילול, גיזום, סילוק גזם ופסולת עץ. פעולות ממשק נוספות שנעשות לצורך הפחתת חומר הבעירה הן יצירת ותחזוקת קווי חיץ ורעייה.

הטיפול ביער מצריך הכנת תכנית לממשק היער הכוללת דירוג של הפעולות הנדרשות לפי רמת הדחיפות הנגזרת מהמצב הפיזי של היער/חלקה/עומד, ובראש וראשונה מרמת הסיכון להתחלת שריפה ולהתפשטותה.

הפעילות כוללת יצירת אזורי חיץ לאורך דרכים ראשיות באזורים המשמשים לטיילות ונופש (למשל בחניונים), לאורך קווי רכס מרכזיים ובעדיפות גבוהה במיוחד בגבולות היער עם יישובים ומתקנים אחרים.

להלן פירוט הפעולות שקק"ל מבצעת לצורך לצורך הפחתת נזקי השריפות ביערות הבוגרים:

מגדלי תצפית – מגדלים אלה נועדו לשם איתור מהיר של שריפות היער והכוונת כוחות כיבוי אליהן. המגדלים פרוסים ברשת כך שכל עשן גבוה העולה מן היער, נראה משני מגדלים לפחות, וזאת על מנת לדייק במיקום השריפה הנצפית. המגדלים הם בגובה של 12 מטר לפחות.

סניטציה – פעילות רציפה הנעשית לאורך מחזור חיי היער. הפעילות כוללת פינוי עצים מתים / יבשים / חולים מתוך היער, בין אם עומדים או שוכבים על הקרקע. עצים שלא ניתן לפנות מסיבות של תנאי שטח קשים מנוסרים לבולים באורך ממוצע של כמטר ונשארים פזורים בחלקה.

דילול – פעולת הדילול האופטימאלית מתבצעת בתדירות של אחת לכל 10-7 שנים. בפעולה זו מפנים את העצים הפחות מפותחים והמנוונים. הדילול מתבצע ביערות מחטניים בהתאם לטבלאות צפיפות אשר מגדירות את מספר העצים הנותרים בהתחשב בגיל היער ובאיכות בית הגידול. בפעולת הדילול מוציאים חלק מן העצים ובכך שומרים על רמת צפיפות סבירה לצורך התפתחות תקינה של עצי היער. במהלך הדילול מוודאים שנשמרת רמת הצללה גבוהה מספיק אשר תמנע התפתחות מסיבית של עשבייה /תת-יער.

גיזום – פעילות הגיזום כוללת את הענפים התחתונים עד לשליש מגובה העץ, ועד מקסימום של שני מטרים וחצי מפני הקרקע. בחניונים ולאורך דרכים (מקומות בעלי רמת סיכון גבוה יותר לשריפות) הגיזום אף מגיע לגובה של ארבעה מטרים מעל פני הקרקע.

מטרתה של פעולה זו היא הורדת הענפים התחתונים של העץ לצורך הפרדת הצמרת מן הקרקע. הענפים התחתונים בדרך כלל יבשים ומוליכים אש מהקרקע כלפי מעלה. במהלך פעולת הגיזום מסולקים גם הצמחים המטפסים על העץ ומסייעים בהובלת האש לצמרת.

סילוק גזם ופסולת עץ - הגזם והפסולת מפונים משטח היער אל שולי הדרך. הגזם עובר ריסוק, ואחר כך מפונה מהיער לשימושים שונים או לחלופין מפוזר על הקרקע.

קק"ל מקפידה על שמירת רצועת יער לאורך הדרכים נקייה מכל גזם ופסולת עץ במרחק של 30 מטר לפחות משולי הדרך. ביישובים הסמוכים ליער קק"ל מעודדת את התושבים להשתמש בגזם ובפסולת העץ להסקה ולצרכים נוספים.

שריפת גזם – זוהי פעולה ממשקית לטיפול בגזם בעלת חשיבות גדולה, והיא נהוגה במדינות יערניות שונות כשגרת טיפול. לאחר ביצוע פעולות סניטציה ודילול יש לטפל בגזם . בחלקות יער אשר נמצאות על מדרונות תלולים או שהן מרוחקות מדרך ניתן לשרוף את הגזם בקרחות יער. בנוסף, טיפולים נקודתיים (כריתת עצים בודדים) אשר לא מצדיקים או מאפשרים ריסוק, נעשים על ידי שריפה.

כמו כן, למתן מענה מהיר ויעיל בטיפול בשריפות יער, קק"ל אחראית לנושאים הבאים:

מים – תשתיות אספקת מים בכדי לספק מים לכבאיות ולכוחות הכיבוי בעת שריפה – המים הם המשאב הלוגיסטי החשוב ביותר לכיבוי.

שילוט – השילוט הייעודי ושילוט הכוונה מאפשרים תנועה מהירה ומדויקת לשריפות היער ולשטחי כינוס. שילוט הכוונה לשריפות של דרכי היער כולל את מספר הדרך בשיטה של מע"צ וכן אזהרות על תנועה מוגבלת לרכבי 4X4 בלבד וכניסות לדרכים ללא מוצא.

שילוט ייעודי לשריפות יער הוא שילוט נייד המכוון לשריפה עצמה בעת ניהול כיבויה, ועליו מצוינת המילה "לשריפה". בזמן אירוע שריפה השילוט מוצב בשטח ע"י היערנים במטרה לכוון את כוחות הכיבוי הנעים על דרכי היער הראשיות לירידה מהן לדרכים שמהן ניתן להגיע לשריפה עצמה.

ומה אתם יכולים לעשות כדי לעזור? ובכן, ראשית כל להכיר את מגוון הפעולות שקק"ל נוקטת כדי להגן על היערות שכולנו אוהבים ולהבין שלפעמים מה שאתם רואים אינו מה שאתם חושבים... כך למשל כריתה ודילול היער נראים למביט מן הצד שאינו בקיא ברזי הטיפול ביערות, כפעולה אגרסיבית ואולי אף משחיתה, אך כפי שוודאי כבר הבנתם, אין כך הדבר...

בנוסף, חשוב לגלות סבלנות לפעולות כמו רעייה (אנחנו יודעים שהגדרות, השערים ומנעי הבקר יכולים לפעמים להציק...) ולהבין שבסופו של עניין מדובר בפעולות ששומרות על היער ומאפשרות את המשך קיומו ובריאותו.
ומה באשר לאש? ובכן, כמובן אל לכם להדליק אש במקומות בהם הדבר אסור. נהגו משנה זהירות בימים יבשים וחמים ואם נתקלתם חלילה בשריפה - דווחו על כך מיד לכוחות הכיבוי.

תודה על שיתוף הפעולה ונאחל לכם, לנו וליערות קיץ ללא שריפות.