שלח

או
להתחברות דרך פייסבוק
עוד לא נרשמת ל-e ירוק? להרשמה

e ירוק - מטיילים עם קקל
התנתק
התחבר
0
כלניות הנגב
+ מידע חשוב על המסלול
שמור למועדפים
דרגו מסלול זה:
3
צפו בטיול באתר המותאם למובייל
אזור המסלול: דרום,
הנגב המערבי
עונה מומלצת:
חורף
משך המסלול:
1-2 שעות
רמת קושי: קלה
מפת סימון שבילים 9 מבואות ירושלים
סוג המסלול
פריחה
פריחה
פסטיבל דרום אדום בפתח, ועמו מרבדי הכלניות המרהיבים המציפים את יער בארי וסביבותיו. איך מתרחשת תופעת הטבע הזאת? באמצעות מחקרים מדעיים מנסים לענות על השאלה המסקרנת.
 
הכלנית היא כנראה הפרח האהוב ביותר על הישראלים. עובדה. בנובמבר 2013 ערכה החברה להגנת הטבע משאל ובו התבקשו בני ישראל להצביע על "הפרח של המדינה". הכלנית זכתה במקום ראשון. הרקפת הגיעה במשאל הריאליטי הזה רק למקום השני.
גם השם שהענקנו לפרח מעיד על האהבה שלנו אליו. את השם העברי נתן לו עמנואל לעף (1854–1944), רבה של העיר סגד בהונגריה, חוקר תנ"ך ובלשן, שניסה לזהות כל צמח שנזכר בתנ"ך ובתלמוד. לעף, שמעולם לא ביקר בארץ ישראל, העניק לכלנית את שמה משום שהיא יפה ככלה ובעקבות השם התלמודי כלוניתא. רוב המומחים סבורים שהשם התלמודי כלוניתא מתייחס לפרג דווקא.
בשנות ה-50 כמעט חנקנו את הפרח מרוב אהבה. קטפנו כלניות ללא הרף ושמנו אותן באגרטלים כדי לקשט את בתינו. הכלנית כמעט נכחדה מנופי הארץ. מצבה העגום של הכלנית היה המנוף למאבק החינוכי לשמירה על פרחי הבר שלנו, אולי המאבק הציבורי המוצלח ביותר לשמירה על הטבע שלנו.
הכלנית ניצלה. מצמח על סף ההכחדה הגענו בשנים האחרונות למצב שבו הכלנית יוצרת מרבדים עצומים במקומות רבים בארץ. במיוחד מפורסמים משטחי הכלניות של הנגב המערבי, הפרושים כמרבדים בוהקים שצבעם אדום עז. עשרות אלפים באים מדי שנה בשנה ליהנות מהפריחה המרהיבה שביער בארי וליערות קק"ל שבסביבה – ליד שוקדה, סעד ובתרונות רוחמה, לפארק הבשור ולשמורת פורה. פריחת הכלניות היא ההשראה לפסטיבל דרום אדום, שמארגנים התיירנים בנגב המערבי, וכאן נשאלת השאלה: מה גורם לשפע המטורף הזה והאם כולו הוא מתת שמים טהורה?

מרבדי כלניות ביער שוקדה. צילום: אריה וינוגרד
+ הצג את כל המידע

כלניות אדומות וכלניות אחרות

פריחת הכלניות בנגב המערבי מתחילה בדרך כלל בסוף ינואר. "הגל האדום" מגיע לשיאו במחצית הראשונה של פברואר ובסוף החודש הפריחה מסתיימת. מרבדי פריחה קיימים באזורים שזוכים ל-200 מ"מ גשם לפחות בשנה בממוצע (אזור בארי מקבל כ-350 מ"מ גשם בשנה בממוצע). כלניות מעטות אפשר לפגוש בכיסי קרקע לחים גם בהר הנגב, אזור שמקבל פחות מ-200 מ"מ גשם בשנה בממוצע.
במרכז הארץ ובעיקר בצפונה אנו מכירים כלניות בשלל צבעים – אדום, סגול, לבן ובגוני הביניים שבין הצבעים האלה. הכלניות בנגב כולן אדומות, ללא יוצאת מן הכלל. כלניות הנגב הן גם קטנות יותר בממדיהן מאחיותיהן הצפוניות, שולי העלים גזורים יותר והן נחשבות עמידות יותר ליובש.

איך אורגים שטיחי כלניות?

הדעה הרווחת היא שהגורם המשמעותי ביותר שמסייע להתפשטות הכלניות הוא מרעה. מטיילים חדי עין יכולים לקלוט את העובדה הזאת בחוש, אבל מדובר ביותר מתחושה. במאמר שפרסמו לפני כ-10 שנים סיכמו ד"ר רחלי צחור-שוורץ, פרופ' אבי פרבולוצקי, רפי יונתן וד"ר גידי נאמן חמש שנים של מעקב אחר השפעות של רעיית בקר על אוכלוסיית כלניות ברמת הנדיב. הם הגיעו למסקנה שלא זו בלבד שרעיית בקר אינה פוגעת בפריחת כלניות, אלא ההפך הוא הנכון. רעיית בקר משפיעה השפעה חיובית על אוכלוסיות של כלניות. הדבר מתבטא במספר הגדול של צמחי כלניות הפורחים באזור שבו מתנהלת רעייה וגם בצפיפות הרבה של הנבטים ושל צמחי הכלניות הבוגרים.
מקרה מעניין התומך במסקנה זו, אם כי מכיוון הפוך, הוא המקרה של חורבת בצעה ("גבעת הכלניות"), השוכנת בין קיבוץ ברקאי ומושב מאור, לא הרחק מחדרה. כאשר התנהלה במקום רעייה זהרה בפברואר הגבעה מרוב כלניות. הדברים הגיעו לידי כך ששמו הרשמי של צומת הכבישים הסמוך שונה לצומת כלניות, לא פחות ולא יותר. כיוון שכך וכדי לשמור על אוצר הטבע הנדיר הזה נאסרה הרעייה במקום. לא חלפו כמה שנים והכלניות נעלמו מהשטח. בשנים האחרונות השיבו את הרעייה לגבעה וראו זה פלא, גם הכלניות שבו לפרוח במקום. פעולה זו מצדיקה את השם צומת כלניות לצומת הכבישים הסמוך.

כבשים אוהבות כלניות?

איך ייתכן שרעייה מעודדת התרבות כלניות? ההסבר לתופעה המוזרה לכאורה הוא שבני הבקר והצאן נמנעים מלאכול כלניות, כנראה מפני שהן מכילות רעל חזק שצורב את הלוע וגורם להם להתפתחות שלפוחיות וליצירת צואה דמית. מנגד, הבקר אוכל צמחים אחרים, מפחית תחרות של צמחים אחרים ופותח את השטח להשתלטות הכלניות.
גם נזקי הרמיסה של העדרים מועטים יחסית בזכות ממשק הרעייה הנהוג ביערות קק"ל שבנגב המערבי. בנגב מגדלים כ-180 אלף ראשי צאן, מהם כ-50 אלף שנכנסים מדי שנה בשנה לרעייה עונתית ביערות קק"ל שבסביבה. בצפון הארץ, לעומת זאת, מתקיימת בדרך כלל רעייה מעורבת של בקר ושל צאן.
ביערות הנגב מתקיים זה שנים רבות דו-קיום בין קק"ל והרועים הבדואים. קק"ל מעניקה לרועים שטחי מרעה ומקומות קבועים להקמת מכלאות. העדרים, מצדם, אוכלים את העשב ומקטינים את הביומסה העשבונית, דבר שמפחית בקיץ את סכנת השרפות.
מועד הכניסה של העדרים לשטח נקבע מראש בתיאום עם הרועים. מדי שנה בשנה מתכנסת ועדה מדעית ובה נציגי קק"ל, מינהל המחקר החקלאי ורשות הטבע והגנים, ואנשיה מחליטים על מועד הכניסה הנכון לכל יער ויער כדי לצמצם ככל האפשר נזקים אקולוגיים שרעייה עשויה לגרום.
כניסת העדרים מתוכננת למועד שבו מרבית מיני הצמחים העשבוניים השלימו את מחזור החיים שלהם וזרעיהם פזורים בשטח. כניסה מוקדמת מדי תכחיד אותם.

מחקרים חדשניים

כדי לקבוע בצורה מושכלת ככל האפשר את ממשק הרעייה יזמה מחקרי מפ"ק (מנהלת פיתוח הקרקע) בקק"ל מחקרים על השפעות מרעה, ובכלל זה גם השפעות מרעה על אוכלוסיות הכלניות. כותב שורות אלה מסיים בימים אלה מחקר בנושא בהנחייתם של פרופ' חיים קיגל מהפקולטה לחקלאות ברחובות ושל ד"ר אלי צעדי, ראש המחלקה למשאבי טבע במנהל המחקר החקלאי.
עד עכשיו נבדקה במחקרים ההשפעה של מרעה על אוכלוסייה של כלניות. אנחנו ביקשנו ללמוד את השפעת המרעה והרמיסה על הכלנית הבודדת. איך מרגישה הכלנית היחידנית כאשר כבשים מסתובבות בסביבתה? כדי לענות על שאלה זו אספנו ביער שוקדה, בתיאום עם קק"ל ובאישור רשות הטבע והגנים, 500 פקעות של כלניות. העברנו את הפקעות למרכז מחקר גילת לחקלאות ושתלנו כל פקעת בעציץ נפרד (מדובר בניסוי בקנה מידה גדול מאוד).
חילקנו את הפקעות לשלוש קטגוריות גודל. לאחר הנביטה הסרנו מצמחי הכלנית חצי מהעלווה כדי לדמות רמיסה של צמחי כלנית על ידי צאן. עשינו זאת בשלבים שונים של החיים. לחלק הסרנו את העלים בתחילת הפריחה, לחלק בסוף הפריחה ולחלק בשלב הפצת הזרעים. שקלנו את הביומסה של העלים שהסרנו (אחרי ייבוש בתנור) ושקלנו כל פקעת בתחילת עונה ובסוף העונה.
המסקנות מהניסוי נמצאות בשלב העיבוד ולכן אין אפשרות להביאן במלואן, אבל כבר עכשיו אפשר לומר
שרעייה אינה פוגעת בכלנית הבודדת אף אם היא נעשית בשלב מוקדם של הפריחה.

כלניות פורחות

מלבד רעייה, לפחות ביערות קק"ל שבנגב המערבי, יש עוד גורמים המשפיעים על עוצמת הפריחה של הכלניות. גורם נוסף הוא צפיפות העצים. לא קל לגדל יערות בנגב ובמשך השנים חלה תמותה של חלק מהעצים, בעיקר בגלל שנים שחונות. ככל שהשטח נפתח יותר, התרבו בו הכלניות.
תופעה נוספת שמשפיעה על תפוצת הכלניות היא אופן הכנת השטח לקראת נטיעה. כדי להגביר את קליטת העצים נהוג ליצור בשטח תלמים. בשקעים שנוצרים לאורך התלמים מצטברים יותר מים, ושם גם יש ריכוזים גדולים יותר של כלניות. זרעי הכלניות קלים מאוד והם נפוצים ברוח (פרח כלנית מייצר כ-200 זרעים). באזור שבו יש תלמים, ייעצרו מרבית הזרעים בשקעים.
ועוד כמה דברים מעניינים על הפרח של המדינה. כלנית היא צמח פקעת. בקיץ, בתום עונת הצימוח, ולאחר שהחלקים העל-אדמתיים של הכלנית נבלו, מתייבשת הפקעת של הכלנית כמעט לגמרי ומחכה בסבלנות לעונה הגשומה. פקעת של כלנית חיה בין 8 ל-9 שנים, אך היא עשויה להשתנץ ו"ללדת" פקעות צעירות שמתחילות את חייהן כאילו מבראשית.
רק לאחר גשם ראוי לשמו, שהרטיב היטב את הקרקע, הפקעת סופגת די מים ומתעוררת. אמנם המים אינם הגורם היחיד המעורר את הצמח לפרוח, אבל להרטבה משמעותית בתחילת העונה יש השפעה על הקדמת הפריחה. כלניות פורחות, בדרך כלל, כ-60 יום לאחר שהקרקע נרטבת בצורה ניכרת. יכול להיות שבמקומות שבהם מעוניינים לשמר מרבדים גדולים של כלניות ושל צמחי בר עשבוניים, כדאי לנטוע יערות דלילים יחסית ולאפשר לצמחייה הטבעית לבוא לידי ביטוי. דווקא שטחי היערות של קק"ל הפזורים בנגב המערבי מעניקים הזדמנות יפה לשימור צמחייה טבעית.

המלצות לצפייה בפריחת הכלניות בנגב

יער שוקדה 

משטחי פריחה אדירים. מכביש 25 פונים בצומת זמרת דרומה בכביש הגישה למושב שוקדה (כביש 2422). לאחר כ-4.3 ק"מ פונים ימינה לדרך נוף יער שוקדה (יש שילוט). הדרך עבירה לכל רכב. נוסעים 1.5 ק"מ לכיכר גדולה ובצדה חניוני פיקניק.

כניסה צפונית ליער בארי 

מכביש הגישה לקיבוץ בארי (כביש 232, בין סימני ק"מ 41–42). פונים אל קיבוץ בארי, ולפני שער הקיבוץ ממשיכים מערבה בדרך הסלולה לכיוון חניון נחאביר (יש שילוט). בפינות היער השונות מסביב לחניון יש כלניות רבות. אפשר להחנות את הרכב ליד מרכז הרכיבה לה-מדווש, סמוך לשער הקיבוץ, ולהגיע לפינות היער ברכיבה באופניים. מסלולי האופניים ביער משולטים.

חניון רעים

אפשר להיכנס ליער בארי מחניון רעים (כביש 232, בין סימני ק"מ 38–39).
חל איסור מוחלט לעלות למצוק, הנמצא סמוך לחניון רעים, בשל נזקי הגשמים האחרונים. אנא הישמרו - למען ביטחונכם האישי!

גבעות רוחמה

שדות כלניות בגבעות ליד קיבוץ רוחמה. לפני שער הקיבוץ פונים שמאלה (צפונה) בדרך עפר, נוסעים כמה מאות מטרים ומגלים שדות פורחים.

שמורת פורה

שמורת טבע בצד דרך נוף נחל שקמה. גישה לשמורה מכביש קריית גת-באר שבע (כביש 40), ליד סימן ק"מ 215.

מידע נוסף

אורך המסלול

500 מ'.

מידע חיוני

שיא פריחת הכלניות: באמצע פברואר.

מפת טיולים וסימון שבילים

מישור חוף הנגב (גיליון 9).

התאמה למוגבלים בתנועה

בחניון נחאביר שביער בארי יש מסלול הליכה וחניון נגיש.

הבעת תודה

תודה לדני ברקאי ולרפי יונתן על העזרה הרבה במחקר הכלניות.
תודה לאביב אייזנבנד ולסוהיל סיידן מקק"ל על עזרתם בהכנת הכתבה.

קרדיטים

כתיבה: אריה וינוגרד
עריכה: יעקב שקולניק
צילומים: אריה וינוגרד ויעקב שקולניק
פורסם בתאריך: 5.2.2014
הוראות התנהגות ובטיחות למטיילים >> מידע חשוב למטייל ומסלולים נוספים ביער בארי וסביבתו >>
לפני צאתכם למסלול הטיול מומלץ להתעדכן ב"קו ליער", מוקד המידע של קק"ל,
בשינויים הרלוונטיים למסלול 1-800-350-550

תגובה דרך פייסבוק

הוסף תגובה


שלח
האם לדווח על תוכן זה כלא ראוי?

כן
לא
מועדפים 0
#
חפש