שלט ההכוונה החום שבכניסה לכפר הסטודנטים איבים אינו מותיר מקום לספק. עולים בזהירות על מדרגת המדרכה הנמוכה ונוסעים בין כביש 232 לגדר הכפר ושדרת האיקליפטוסים המלווה אותה.

איבים נוסדה בשנת 1953 כחווה חקלאית של איחוד הקבוצות והקיבוצים. לאחר כמה שנים נפסקה העבודה בחווה. בשנת 1992 נוסד כאן כפר סטודנטים במטרה לקלוט עולים צעירים המעוניינים להמשיך ללימודים גבוהים לאחר קליטתם הראשונית, בעיקר במכללת ספיר שליד שדרות.

לאחר כ-250 מ' הדרך מתעקלת שמאלה ועולה מעט במדרון מתון. כדאי לעצור בשיא הגובה, לצאת מהרכב ולצפות בנוף. למרגלותינו נטועים מטעי חוחובה. מעבר להם נמצא מאגר שדרות שבנתה קק"ל בשנת 2010 בתרומת JNF ארה"ב. המאגר, שקולט את קולחי שדרות ויישובי הסביבה, מוסיף למגדלי האזור שני מיליון מ"ק מים בשנה. הלאה משם נראים הקיבוצים ברור חיל ואור הנר, ומי שיאמץ את עיניו יראה גם את יישובי צפון עזה ומשהו מאשקלון.

חוחובה הוא צמח שראוי להתעכב עליו, שכן שדות החוחובה הולכים ומשתלטים על מרחבים גדולים במערב הנגב. חוחובה הוא שיח ירוק-עד שגובהו מטר עד שניים הצומח בר במדבריות של דרום ארצות הברית ומכסיקו. מכיוון שכך, קל להבין שהצמח הזה מוכן להסתפק בכמות מעטה של מים, ושהחום במערב הנגב לא עושה עליו יותר מדי רושם. הצמח אינו משמש למאכל ועל כן אפשר להשקות אותו במי קולחים, היישר ממאגר שדרות.

שיח החוחובה מצמיח פירות בגודל של עד שני סנטימטרים. בכל פרי יש זרע קשה בצבע חום המכיל שיעור גבוה של שמן. שמן חוחובה עמיד מאוד לחמצון והוא חסר ריח וצבע ועל כן הוא מבוקש מאוד כחומר שבו מטמיעים תכשירים קוסמטיים וכתוסף דלק למכוניות. השמן הזה יקר פי כמה וכמה משמן זית. ישראל הקטנה נמנית עם יצרניות שמן החוחובה הגדולות בעולם, אם לא הגדולה שבהן.

חניון איבים הוא חניון רחב ידיים שנמצא ביער ארז. קק"ל, בסיוע ידידיה בשווייץ, הקימה בו תיאטרון פתוח, מתקני שעשועים ושולחנות פיקניק לרוב, הפזורים על פני שטח נרחב. שבילים סלולים מוליכים לרחבות עגולות שבהן הוצבו שולחנות נגישים לאנשים עם מוגבלויות. בחניון יש מים לשתייה.

החניון מצטיין במגוון מיני עצים. תמצאו כאן, מלבד עצי אורן ירושלים ואיקליפטוס המקור, גם מינים נוספים של איקליפטוס, מיני שיטה, שיזף מצוי, חרוב מצוי ועצי הבוסתן זית ותות.

הדרך המסומנת ירוק מאגפת את חניון איבים ממערב ומצפון ופונה צפונה פחות או יותר. מימין – שדה חיטה, משמאל – בתים חדשים בשדרות מתקרבים לחניון איבים. בשולי שדה החיטה בצד ערוץ רדוד צומחת שדרה של עצי איקליפטוס. דרכנו חוצה את הערוץ הרדוד בקצה המערבי של השדרה ומגיעה לאחר כ-150 מ' לצומת דרכים. מי שיפנה ימינה בעקבות הסימון האדום יגיע לדרך נוף נחל שקמה. אנחנו נמשיך היישר לפנים בדרך "הירוקה" אל מרחבי מערב הנגב. עצי שיזף מצוי מלווים אותנו לאורך כל הדרך.

כקילומטר מצומת הדרכים אנו פוגשים עצי שקמה ענקים ומשוכות צבר שנותרו משדות הכפר הערבי נג'ד. כוחות מחטיבת הנגב השתלטו על הכפר ב-13 במאי 1948, במסגרת מבצע ברק. המבצע נועד ליצור רצף טריטוריאלי ולבסס את השליטה בצירי התנועה שבמערב הנגב לקראת הפלישה הצפויה של הצבא המצרי. הדרך שלנו, המסומנת ירוק, חיברה בעבר בין נג'ד לכפר הגדול הוג', שליד קיבוץ דורות.

צל העצים הגדולים שמשמאל לדרך הם מקום יפה להפסקה. יש כאן אמנם גדר בקר, אך יש בה פרצות רחבות ואפשר להגיע לעצים בנוחיות. לצערנו, לא נוכל להמליץ על טיפוס לגבעת הכורכר שממערב לדרך. בין השרידים הדלים של חורבת אום טאבון שעל רכס הכורכר יש מערת קבורה, אך היא אינה מסומנת ומסביבה בורות מסוכנים. בחורבה נמצאו חרסים מהתקופה הרומית המאוחרת ומהתקופה הביזנטית. בצדה המזרחי של הדרך נמצאים שרידי מחצבה קדומה בכורכר.