נסיעה של 1.5 ק"מ מערבה, מביאה אותנו לרחבת החניה של תל קדש, הנמצאת מצפון לכביש. התל הוא כיום גן לאומי מוכרז, ואף על פי שאינו מפורסם יחסית, הוא מתפאר בהיותו הגדול בתלי הגליל העליון. האדם התיישב במקום לראשונה כבר בתקופה הכנענית הקדומה (לפני כ-5,000 שנה). יושבי המקום נהנו מהאדמות הפוריות של עמק קדש ומהמעיין העשיר, הנובע עד ימינו אלה לרגלי התל, מעט מדרום לכביש. עצי תאנה גדולים מציינים את מקומו.
תל קדש זה נזכר במקרא כאחת מערי המבצר של שבט נפתלי (אך אין זו קדש נפתלי, עירו של ברק בן אבינעם, המשקיפה על הכנרת ליד עין פוריה). יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון בן התקופה הרומית, מציין שהעיר הייתה בתקופתו מאחז של אנשי צור, שאיבת עולם שררה בינם לבין יהודי הגליל. המקום שגשג גם בימי הביניים, עד כי באותם ימים נקרא ים החולה "בוחראת קדיש" (ים קדש).
בתקופה הרומית התפשט היישוב מעבר לגבולות התל. מתקופה זו נותר בתל שריד מדהים של מקדש רומי, שהחל לפעול במאה השנייה לספירה. מרחבת החניה של התל יוצא שביל מזרחה ועובר תחילה דרך שני ארונות קבורה מעוטרים מאבן. כל ארון כזה, המעוטר היטב בגילופים של זרי עלים, צורות גאומטריות וקשקשים, מיועד לזוג גוויות, שהונחו בכיוונים אחרים, כפי שאפשר ללמוד ממיקומן של כריות האבן. הנה, ככה ייעשה לזוג האוהבים שבחייו ובמותו לא נפרדו.
מעט הלאה משם מתנשא קיר גדול, שחזיתו פונה מזרחה. בחזית, שגובהה כ-7.5 מ', שרדו 14 נדבכים של אבנים מסותתות היטב. משקוף השער המרכזי נפל, אך שני השערים הצדדים נותרו שלמים. בקיר נראה תבליט של עיט רומי ובגומחה שבקיר נראית דמות אדם לבוש טוגה.
לפני חזית המקדש ניצבו שישה עמודים, שבסיסיהם עודם נראים בשטח. פריטים ארכיטקטוניים נוספים פזורים בשטח. כתובת הקדשה יוונית לבעל שמין (אל השמיים) שהתגלתה באתר מרמזת על האלוהות של המקדש. קשה לדעת מתי פסק השימוש במקדש. הארכאולוגים משערים שהמבנה נהרס ברעש אדמה, אולי זה שפקד את האזור ב-19 במאי בשנת 363 לספירה.
תל קדש מציין את תחנתנו האחרונה. כביש הצפון מזמן עוד הפתעות ואולי נגיע לספר עליהן ביום מן הימים.