e ירוק - מטיילים עם קקל קרן קיימת לישראל

ממצפה חגי לחניון הרועה


טיול קצר לכל המשפחה בצפון הנגב

הטיול הרגלי הקצר ברכס חלוקים, רק שני ק"מ אורכו, הוא תמיד חוויה נעימה. מאמצע פברואר עד אמצע מארס מזמן לכם המדבר שפע מפתיע של פרחים ובהם צבעוני המדבר, הפורח כאן באדום אש. הבאים במכונית אחת יוכלו בקלות לעשות את הדרך חזרה לרכבם. קבוצה שבאה בשתי מכוניות ויותר יכולה להסתייע בהקפצות ולחסוך את הדרך חזרה. 

מצפה חגי
מצפה חגי הוא מתחם מעוגל, מוקף מעקה אבן נמוך ומקורה ביריעת בד. המצפה מנציח את חגי אבריאל (1922¬-1972), שעלה בשנת 1952 בראש קבוצת צעירים לייסד חווה מדברית בשדה בוקר. אבריאל נמנה גם עם מייסדי מצפה רמון וכיהן כראש המועצה האזורית רמת הנגב. 
מצפה חגי נמצא ברכס חלוקים, אחד משורות הקמרים הבונים את צפון הנגב ובהם רכס ירוחם והרי דימונה, הרי חתירה והמכתש הגדול בתוכם ורכס מחמל עם מכתש רמון בליבו. הרכסים מתאפיינים בא-סימטריות – נטיית השכבות שלהם מערבה מתונה ואילו זו הפונה מזרחה – תלולה. המצפה מעניק מבט טוב דרומה אל רמת עבדת, חוד עקב ושדה צין, הר טרף, הרי חתירה ורכס ירוחם.  
שביל מסומן ירוק יוצא מהמצפור דרומה ויורד לגיא ובו טרסות חקלאיות קדומות. הטרסות האלה שייכות ל"עיר האבודה" שבין חורבותיה נצעד בדקות הקרובות. כדאי כבר עכשיו לשים לב לפריחה, בעיקר אם אתם מטיילים בין אמצע פברואר לאמצע מארס. תגלו כאן, בין השאר, את הצבע הסגול של פרחי מקור החסידה השעיר, את הכתום של ציפורני חתול מדבריות, את הלבן של פרחי זוגן השיח ואת האדום-לוהט של צבעוני המדבר.
צבעוני המדבר
צבעוני המדבר מצליח להתעלות ביפי פרחיו על אחיו – צבעוני הרים וצבעוני השרון. הפרח שלו מעט גדול יותר משלהם והוא מצטיין בגוון אדום-עמוק מרהיב עין. כדאי להתבונן בפרח לא רק מצדודיתו אלא במבט-על כדי לראות את הכתם השחור המבריק בבסיס עלי העטיף ואת האבקנים הצהובים, השופעים אבקה. צבעוני המדבר צומח בין הסלעים, המגירים אל שורשיו את מי הגשם הנוזלים עליהם.
"העיר האבודה"
השביל "הירוק" עובר דרך מבנים עתיקים, בנויים אבנים מקומיות בלתי מהוקצעות. מספר המבנים אף רב יותר בגיא ובמדרון שמצפון לשביל. התחושה היא של צעידה בכפר רפאים. במשך שנים תהו המטיילים על פשר המבנים האלה ולא זכו לתשובה, ומכאן הכינוי שהדביקו להם – "העיר האבודה".
בשנות ה-80 של המאה ה-20 חפר כאן הארכיאולוג יהודה נבו (1932­-1994). על פי הממצאים שגילה הסיק נבו שהיישוב התקיים בתקופה האסלאמית הקדומה (מאות 8­-9 לספירה). המבנים נבנו ללא גג ויש להניח שכאשר התגוררו בהם, כיסו אותם בסכך.
תושביו היו נוודים שהגיעו למקום לתקופות קצרות כעולי רגל. נבו מצא במות עגולות בנויות אבן שייתכן ששימשו להקרבת בעלי חיים. בשטח התגלו גם גומות קטנות חצובות בסלע וחריצים שהובילו אליהן. ייתכן שבגומות נאסף דם הקורבנות לצורך שימוש פולחני.
ליד כמה מבנים נמצאים מוטות ברזל זקופים, שנשאו בעבר שלטים. כמה עשרות מטרים מזרחה (שמאלה) מכאן נמצאו ציורי סלע וכתובות בכתב ערבי קדום חקוקים על משטחי סלע גיר. פרופ' משה שרון תרגם חלק מהכתובות והוא מניח שתושבי המקום היו נוודים פגאנים שקיבלו על עצמם את האסלאם עם הכיבוש הערבי. רבות מהכתובות מזכירות את אללה ומבקשות ממנו מחילה.

המסגד הפתוח
בקצה הדרומי של "העיר האבודה", צמוד לצדו המזרחי של השביל, נמצא מבנה בעל קירות נמוכים בגובה שניים-שלושה נדבכים. המבנה מרוצף אבנים שטוחות בלתי מהוקצעות. יש בו שני "אולמות" – אחד כמעט ריבועי (בערך 8X10 מ') והשני מלבני (בערך 3X10 מ'). ציר המבנה פונה לדרום-מזרח ובקצהו מיח'ראב – נדבכי אבן שיוצרים גומחה חצי מעגלית הפונה למכה. ליד המבנה הזה נמצאים משטחים מרוצפים פתוחים.
יהודה נבו סבר שבמתחם נערכו פולחנים פגאניים וגם אסלאמיים. בראשית האסלאם הדבר הזה היה אפשרי.

אל חניון הרועה
מהמסגד נמשך השביל דרומה. לאחר כ-300 מ' נחצה דרך שנסללה לכבוד צינור המוביל מים מבריכות הבטון המתנשאות על רכס שממערב לשביל. עוד כמה צעדים ואנו בחניון הרועה – חניון יום וחניון ללינת לילה הנמצא מול הכניסה לקיבוץ שדה בוקר. בחניון הכשירה קק"ל מספר גדול של שולחנות פיקניק, ברזים למי שתייה ומתקני משחקים לילדים.
בכניסה לחניון נמצא עמוד הנצחה לזכרה של ברברה פרופר, היא הרועה משדה בוקר. ברברה נולדה בשנת 1930 בגרמניה לאב יהודי ולאם נוצרייה. כאשר עלתה המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, מסרו אותה הוריה לאימוץ, מחשש לגורלה. ד"ר עמנואל פרופר, מנהל בית החולים משגב לדך, ואשתו יוהנה אימצו את ברברה.
במלחמת העצמאות שירתה ברברה בחיל מודיעין, בפיקודו של חגי אבריאל (מצפה חגי, זוכרים?) ובשנת 1952 הצטרפה לחבורה שלו שביקשה להקים בשדה בוקר חווה בנוסח חוות הבוקרים של טקסס. היא קיבלה על עצמה להיות הרועה של עדר עיזים וכבשים זעיר. בספטמבר 1952, בעודה רועה את עדרה, נורתה ממארב ונהרגה. הרוצחים היו בדווים שעדרם הוחרם על ידי צה"ל ונראה כי חשדו שברברה רועה את העדר שנלקח מהם. הרצח זעזע את היישוב, והמשורר נתן אלתרמן כתב על כך שיר – "הרועה משדה בוקר". מילות השיר, שהתפרסמו ב"טור השביעי" המפורסם שלו, כתובות על עמוד ההנצחה.
מסלולים נוספים באזור
השיטה בנחל נוקד  http://www.eyarok.org.il/trip.aspx?id=2745
קרדיטים
כתיבה וצילום: יעקב שקולניק
מפה: "אביגדור - אורגד מפות"
פורסם בתאריך: 07.03.18