פארק גורן שוכן בראש מצוק אדיר, המתנשא מעל לגדתו הצפונית של נחל כזיב. מקצה המצוק נשקפים הנופים המרהיבים של שמורת נחל כזיב ושל הגליל המערבי. במדרון התלול שמול הפארק מתנוסס המבצר הצלבני מונפור מבין עצי החורש הירוק.

קק"ל החלה בטיפוח פארק גורן בשנת 1963. בפארק, המשתרע על פני כ-2,000 דונם, יש שבילי טיול מסומנים, מצפורים ואתרי עבר. קק"ל הציבה בו חניונים לשהייה ביום וחניוני לילה, ברזים למי שתייה ושני מבני שירותים.
פארק גורן הוא בסיס יציאה אידיאלי לטיולים רגליים בשמורת נחל כזיב ובמבצר מונפור. בחורף ובאביב מתכסים המדרונות בפריחה מרהיבה, ועם קצת מזל, תוכלו לצפות כאן ביחמור הפרסי – מין אייל ששוחרר לטבע והשתלב היטב בסביבה. לנוכח כל אלה אין פלא שפארק גורן הוא אחד ממוקדי הטיולים החשובים בישראל.

כניסה ראשית
הכניסה הראשית לפארק מסתעפת מכביש הצפון. נוסעים משלומי מזרחה בכביש הצפון (כביש 899) ומגלים את הכניסה לפארק בין סימני ק"מ 11–12. על צירי גישה נוספים קראו בהמשך הרשימה.

כניסה מזרחית
כביש 899, ממזרח למושב גורן, מהכניסה ליישוב גרנות הגליל. דרך מסומנת שחור מובילה לפארק.

דרך גישה מערבית
מכביש כברי–שלומי (כביש 70) פונים מזרחה לעבר מושב עבדון בין סימני ק"מ 82-81. חוצים את מושב עבדון וממשיכים בדרך סלולה וצרה לכיוון יערה ואחרי כ-1.5 ק"מ פונים ימינה ומגיעים לפארק.

ממצפה אבירים
דרך 4X4 יוצאת מערבה סמוך לכניסה למצפה אבירים ומגיעה לפארק לאחר כ-4 ק"מ. הדרך מסומנת באדום.

יופיו המיוחד של פארק גורן טמון בעובדה שצומחים בו עצי בר. אבל ללא טיפול ביער אי אפשר לבלות בו, שכן עצי האלון המצוי, השולטים בנופי הפארק, נוטים לפתח גזעים רבים שיוצרים סבך בלתי עביר. קק"ל קיבלה על עצמה לעצב את העצים וליצור בהם גזע אחד חזק, כך שבני האדם יוכלו לטייל וליהנות מהם. בחורש הוצבו שולחנות פיקניק, הותקנו ברזי שתייה ושירותים, הוקמו מצפורים, נפרצו שבילי הליכה וסומנו מסלולי טיול. כל אלה, יחד עם הנוף הטבעי, הפכו את פארק גורן לאחד ממוקדי הטיולים החשובים בישראל.

הדרך עבירה לרכב פרטי ואורכה כ-8 ק"מ. דרך הנוף עוברת בנופים המשקיפים על נחל כזיב והיא מסתיימת ליד היישוב גרנות הגליל. מהדרך אפשר להגיע לאתרים המרכזיים בפארק ובהם מצפור מונפור, חניון הזיתים והשבילים היורדים לנחל כזיב. מדרך הנוף יש גישה לכל אתרי הפארק, וברשימה זו הם מתוארים על פי הסדר למי שנכנס בשער הכניסה הראשי לפארק.

שער הפארק

שער הפארק נמצא בתחילת דרך הנוף, כ-50 מ' מכביש 899. ליד השער נמצאים חניון נגיש לאנשים עם מוגבלויות, שירותים ושלט מבואה ובו מפה מפורטת של הפארק. בחגים פועלת במקום תחנת מידע.

שביל הבולענים

הכניסה לשביל הבולענים נמצאת במרחק של כ-200 מ' משער הפארק, מימין לדרך הנוף. השביל, שאורכו כ-500 מ', מיועד להולכי רגל ועובר בצל עצי חורש בין בולענים ובורות ניקוז טבעיים שנוצרו בתהליכי קארסט, כלומר, בעקבות המסת הסלעים במי הגשם. השביל מסומן בסימון קק"ל.

שביל חוצה פארק

שביל להולכי רגל, לא מעגלי, שאורכו כ-1.5 ק"מ. השביל מסומן אדום והוא מתחיל ברחבת החניה שנמצאת כ-500 מ' מדרום לכניסה הראשית (אפשר להגיע לראש השביל בהליכה משביל הבולענים). השביל עובר בלב חורש מפותח ומסתיים בחניון המצפור, החניון המרכזי בפארק גורן. אפשר לשוב לראש המסלול בדרך הנוף הראשית, מהלך של כ-1.4 ק"מ.

חניון המצפור

החניון המרכזי בפארק גורן. החניון נגיש לאנשים עם מוגבלויות ולידו נמצאים מבנה שירותים, תיאטרון ומקום חניה לאוטובוסים. שביל קצר ונגיש באורך של כ-100 מ' מוביל מהחניון אל המצפור הצופה על מבצר המונפור. התצפית על הערוץ העמוק והירוק של נחל כזיב ועל מבצר מונפור היא מהתצפיות המרהיבות בישראל. לאורך השביל מוצבים ספסלים בצל עצים.

כ-150 מ' ממזרח לחניון המצפור, בהמשך דרך הנוף וצמוד לה, הכשירה קק"ל מצפור חדש הצופה על המונפור ועל נחל כזיב. שביל חוצה פארק מגיע לחניון הזה וממשיך בדרכו לחניון המצפור.

ממצפור מונפור למבצר מונפור

מסלול באורך של כ-3 ק"מ (הלוך ושוב) הכולל מורד תלול לנחל כזיב ומעלה תלול למבצר ושיבה באותה דרך חזרה. המסלול מסומן בצבע אדום. משך הטיול כ-3 שעות. השביל יורד ממרפסת התצפית אל אפיק נחל כזיב ומטפס בדרך עפר תלולה המובילה היישר אל המבצר (החזרה באותו הנתיב!).

בערוץ נחל כזיב, למרגלות מבצר מונפור, נמצאים שרידי סכר. המים שנקוו מאחורי הסכר הוזרמו לטחנות קמח במורד הנחל. סמוך לסכר נמצאים שרידי מבנה מרשים מהתקופה הצלבנית בן שתי קומות. ייעודו המקורי אינו ברור. ייתכן ששימש בתקופה הצלבנית אכסניה לאורחים. אפשר לקצר את מסלול ההליכה אם מקפיצים רכב לסוף המסלול, ליד מצפה הילה, ומסיימים שם את המסלול הרגלי.

גן לאומי מבצר מונפור

מבצר מונפור (ההר החזק) בנוי בראש שלוחה תלולה שיורדת לנחל כזיב מדרום. השלוחה, המתנשאת 180 מ' מעל אפיק הנחל, מוגנת משלושה כיוונים בערוצים עמוקים. הגישה הנוחה למבצר אפשרית רק ממזרח, ועל כן דאגו בוני המבצר לנתק אותו מכיוון זה בחפיר עמוק שחצבו בסלע.

במונפור נוסדה באמצע המאה ה-12 חווה חקלאית, חלק מנחלת "מצודת המלך החדשה", שמרכזה במעליא של ימינו. לאחר קרב קרני חיטין (1187), שבו נחלו הצלבנים תבוסה קשה, נפלה המצודה לידיו של צלאח א-דין. הצלבנים כבשו את המצודה מחדש, ובשנת 1220 רכשו אותה חברי המסדר הגרמני הטבטוני. הטבטונים קבעו במונפור את המטה שלהם ובנו במקום את המבצר החזק ששרידיו המרשימים נראים בימינו. הם תרגמו את שמו לשפתם – שטרקנברג.

המבצר מוקף חומה חיצונית הכוללת מגדלים. בצד המזרחי, החדיר יותר, צוידה החומה במגדל חזק במיוחד הנראה היטב בימינו. בכניסה למבצר עוברים תחילה בשרידים של שני מרתפים גדולים, הנמצאים מתחת לאולם מועצת האבירים (רפקטוריום). ממזרח לו נמצא מבנה ארוך שכלל חדרי מגורים, מטבח ובתי מלאכה. מהכנסייה של המבצר נותר רק האגף הדרומי. מדרגות מוליכות אל שרידי המגדל הגדול, שמעבר לו נמצא החפיר. בתחום המבצר נחפרו בורות גדולים שנועדו להבטיח אספקת מים בעת מצור.

בשנת 1266 צר הסולטן הממלוכי בייברס על המבצר אך נכשל בכיבושו. חמש שנים אחר כך שב לכאן ומוטט את החומה הדרומית של המבצר החיצוני. המגינים חתמו על הסכם כניעה שהתיר להם לעבור לעכו יחד עם אוצרותיהם ועם הארכיון שלהם, המהווה מקור חשוב לתולדות ארץ ישראל בתקופה הצלבנית.

מחניון הזיתים לעין טמיר

חניון הזיתים נמצא כ-3.2 ק"מ מממזרח לחניון המצפור. זהו חניון קטן ויפה, השוכן בין עצי זית ומשקיף על צוקיו התלולים והמרהיבים של נחל כזיב. בשוליו המזרחיים של החניון נחבאים שרידי כפר ומבנה מבוצר מתקופת הברונזה התיכונה (מאות 18–17 לפנה"ס). המקום זכה לשם מצד עין טמיר, משום שלמרגלותיו, בקרקעית נחל כזיב, נובע מעיין בשם זה.

מחניון הזיתים יורד שביל רגלי, שאורכו מעט פחות מקילומטר, לעין טמיר. השביל מסומן בצבע כחול.

המעיין נובע מתוך נקרת סלע ומימיו זורמים בין מכתשות אבן גיר שמי הנחל שחקו וגילפו בהם חמוקי סלע חלקים ומבהיקים מלובן. בריכות מים צלולות ועצי דולב משלימים את התמונה. טיול מחניון הזיתים לעין טמיר נמשך כשעתיים (הלוך ושוב). בדרך חזרה יש להתגבר על מדרון תלול.

מעין טמיר אפשר לצעוד במורד נחל כזיב (סימון ירוק) כ-1.5 ק"מ, לבקר במבצר מונפור, לשוב לנחל כזיב ולעלות לחניון המצפור שבפארק (סימון אדום). משך הטיול במסלול הזה כ-5-4 שעות.

מסלול טיול אפשרי אחר הוא לצעוד מעין טמיר במעלה נחל כזיב (סימון ירוק) ולאחר כ-2 ק"מ להמשיך בשביל מסומן שחור שני ק"מ נוספים למצד אבירים (כשעתיים). בשני המקרים יש לדאוג לרכב מאסף בסוף המסלול.

מחניון עין זיתים לגרנות הגליל

בראשית 2006 שיפרה קק"ל את הדרך מחניון הזיתים לגרנות הגליל, מהלך 3 ק"מ נוספים, והדרך מתאימה עתה לנסיעה של רכב פרטי. במרחק של כחצי ק"מ מהחניון נמצאת רחבה קטנה המעניקה מבט מרהיב על המדרונות התלולים והעמוקים של נחל כזיב ועל הפסגות הגבוהות של מרום הגליל – הר אדיר, הר חירם והר מירון.

ליד נקודת התצפית מסתעפת דרך 4X4 המובילה למצפה אבירים (סימון אדום). מדרך זו מסתעף שביל מסומן ירוק, היורד למצוק סלע שבו חקוק תבליט קדום המתאר אדם בגודל טבעי. תבליט זה זכה לכינוי "האיש שבקיר".

דרך הפארק נמשכת וחוצה את חלקו העילי של ערוץ נחל גליל, מיובלי נחל בצת. הצמחייה העבותה והימצאותם של עצי ער אציל, הדורשים לחות רבה לקיומם, מסגירה היטב את קיומו של הערוץ. מכאן הדרך נמשכת עוד כמה מאות מטרים ומסתיימת בכביש 899.

העץ השולט בפארק הוא אלון מצוי. קל לזהות אותו על פי פירותיו: כל פרי מכיל זרע גדול אחד המכונה בלוט. החלק התחתון של הבלוט נתון בתוך ספלול – כוסית מעוצה הבנויה קשקשים.

האלון המצוי הוא אמנם השליט הבלתי מעורער של החורש, אך מלווים אותו עצים רבים אחרים כגון ער אציל – עץ הגדל אצלנו רק בחורש הלח ומעליו מכינים את התבלין הידוע בשם "עלי דפנה"; אלון תולע – עץ נשיר חורף הגדל בדרך כלל במקומות הגבוהים והקרים יותר של החורש; קטלב מצוי – הניכר בקליפת הגזע האדומה שלו ובפירותיו הכדוריים, הצבועים גם הם אדום; אשחר ארצישראלי – מין שיח-עץ בעל קצות ענפים קוצניים ופירות כדוריים כהים; עוזרר קוצני – בעל הפירות האכילים; אלה ארצישראלית ואחרים.

בין עצי היער, במיוחד במקומות הפתוחים לשמש, עולים בחורף ובאביב פרחים בשלל צבעים: כלניות, רקפות ואירוסים וגם פנינה של ממש: סחלב מצויר – צמח נדיר בארצנו שגדל רק בגליל העליון.

לעצי החורש הים-תיכוני יש כמה קווי אופי משותפים: הם בדרך כלל ירוקי עד וקוצניים. רובם מפתחים כמה ענפים המתפצלים קרוב לפני הקרקע. העצים יוצרים נוף "סגור", סבך בלתי עביר לאדם, אלא אם כן נפרצו בו שבילי הליכה.

מדוע אופיינית צורת צימוח זו לחורש שלנו? התשובה נעוצה, כפי הנראה, בתגובה של העצים לתנאי הסביבה שבה הם מתקיימים. בקיץ היבש שלנו, עתיר השריפות, שורדים רק צמחים שפיתחו מנגנוני הגנה כנגד תופעה זו. עצי החורש ירוקי-העד מצוידים בניצנים רדומים הממוקמים בצוואר השורש, מעט מתחת לפני הקרקע. כאשר פורצת בשטח שריפה, הניצנים הללו אינם נפגעים. אדרבא, השריפה מעוררת אותם מתרדמתם. הניצנים מתפתחים לענפים רבים וכך צומחים עצים רב-גזעיים היוצרים סבך גדול.

מפת טיולים וסימון שבילים

מפת טיולים וסימון שבילים הגליל העליון (גיליון מס' 2)