מרחוב פרחי חן יורדים בדרך הסלולה לתוך היער. הכביש חד סטרי וכלי רכב רשאים לנסוע כאן מכיוון היער אלינו. במדרון שמשמאל לדרך, בין הטרסות היפות הבונות את גן אוסטרליה, נטועים עצי בר כגון עוזרר קוצני, אלון מצוי, כליל החורש ואלון טורקי, עצי תאנה וזית וכמובן עצי יער ובהם ברוש אריזוני, ברוש מצוי ואורן ירושלים.

לאחר כ-80 מ' מכוון שלט שמאלה לשביל הארז (סימון כחול לכל אורך השביל). השביל מטפס ליד פינה המוקדשת לזכרו של אילן חלימי, שנרצח בצרפת באכזריות בידי מוסלמים בשנת 2006.

מעבר לקיר ההנצחה לתורמים מאוסטרליה יוצא השביל אל היער ואל הטבע. השביל נקרא שביל דור בארז, על שמו של דור כהן (1992-2015), יליד שכונת יפה נוף, שנהרג בעת טיול בגיאורגיה. משפחתו וחבריו תרמו לשיקום השביל.

כמה צעדים משם מכריז שלט עץ על חניון גמלאי קק"ל. כדי להגיע אליו יש לסטות מהשביל ימינה אל החניון הקטן והנחמד שנמצא בין טרסות ובהן כרם זיתים ועצי בוסתן. קק"ל נטעה כאן גם עצי ארז.

ליד מערה קטנה השביל יורד מדרגה ואחרי כ-200 מ' מגיע לספסל הצופה אל הנוף היפה של הרי ירושלים, הנראים מכאן במלוא הדרם: מסוף הדלק פי גלילות, שכונת הר נוף (בפסגתה מצפה נוף – אזור נטוע ביער קק"ל), מושב בית זית וסכר המאגר שלידו, מוצא, כביש תל אביב–ירושלים, מבשרת ציון, הכפרים בית סוריכּ ובידו, הר אדר, קניון הראל, מעלה החמישה והקסטל. בהחלט מקום יפה.

הלאה משם השביל חולף על פני מערה הצמודה למדרון שמשמאלו. מתוך המערה, שעומק חללה כחמישה מטרים, צומח עץ תאנה מרשים. ספרי הקודש וסוג האשפה שבה מרמזים כי היא משמשת אתר התבודדות לתפילה.

כ-100 מ' משם עולה שביל קצר לארז בן גוריון. כדי להגיע אליו יש לסטות מהשביל "הכחול" (על פי השילוט) ולפנות שמאלה אל רחבה קטנה שבה צומח העץ. דוד בן גוריון נטע את העץ במו ידיו ב-2 בפברואר 1958. ליד הרחבה נראות בבירור שוחות ותעלות מגן שחפרו הטורקים במלחמת העולם הראשונה במאמץ להגן על ירושלים מפני הכובשים הבריטים.

מי שרוצה יוכל להמשיך עוד כ-200 מ' במעלה השביל ולהעפיל למצפה כרם (ח'ירבת חמאמה). כאן אפשר לשוטט מעט ולגלות את מכמני החורבה. השביל עובר בין תעלות קשר נוספות של הטורקים. במלחמת העצמאות התבצר בתעלות האלה כוח ערבי, אך הוא לא עמד כנגד פלוגת הגדנ"ע יהונתן, שתקפה את המקום ב-10 ביולי 1948 וכבשה אותו.

התצפית ממצפה כרם יפהפייה. נראים מכאן, בין השאר, "בקעת הקהילות" של "יד ושם", הר חרת, צובה, הר טייסים, איתנים, קרית היובל, הר גילה, אורה, בית חולים "הדסה" עין כרם ואבן ספיר. אנא, היזהרו מבורות פתוחים בעת השיטוט במצפה כרם.

בתום הביקור בארז בן גוריון יש לרדת בחזרה לשביל הארז ולהמשיך בעקבות הסימון הכחול. השביל חוצה את הכביש הראשי שעובר ביער ויורד בגרם מדרגות קצר לפינת מרגוע על שם שחקנית הקולנוע המפורסמת אינגריד ברגמן (1915¬-1982). בין עצי האורן פזורים כאן מתקני שעשועים, ובינואר פורחים נרקיסים במורד החניון.

פינת המרגוע נמצאת ליד מרכז ציפורי – מרכז כנסים ואירוח. שביל הארז חוצה את הכביש המוביל למרכז ומגיע חיש לחניון אונטריו – החניון המרכזי של יער ירושלים. יש בו שולחנות פיקניק לרוב ומתקני משחק וספורט. ליד הדרך הרחבה שעוברת לצד החניון נמצא קיר הנצחה ובו תצלום של דוד בן גוריון נוטע את הארז המפורסם, ההשראה לשם השביל שאנו צועדים בו.

מקצה הדרך הרחבה שליד החניון נצעד על פי השילוט "שביל הארז" כ-100 מ' בדרך עפר רחבה ונפנה ימינה על פי סימון השבילים הכחול. אם תצליחו להתרכז, תוכלו לגלות אחרי כ-350 מ' גת חצובה בסלע. צמוד אליה נמצא בור עתיק, שלמרבה הפליאה מצליח להתמלא מים גם בימינו. הגת והבור נמצאים במרחק צעדים אחדים מהשביל.

שביל הארז ממשיך באזור שבו צומח יער מעורב המורכב מעצי מחט נטועים ומעצי חורש. הגיא העמוק שמשמאל נקרא נחל רבידה. השביל עובר ליד ריכוז גדול של שיחי אוג הבורסקאים. מפירותיו, המבשילים כאן באוקטובר, מכינים את התבלין סומאק, ואפשר שתושבי המקום בעבר שתלו את השיחים האלה למטרה זו.

השביל ממשיך לטפס במדרון מיוער ביער מעורב של אורן ברוש. בסביבה זו נמצאו קינים של נץ מצוי. ביער ירושלים הניצים בונים את קיניהם בראשי עצים גבוהים, והם מקפידים שלא להתרחק ממקומות מיושבים. ייתכן שהסיבה לכך היא שהם אורבים לציפורי שיר החיות בתוך יישובים.

השביל עובר בתוך בתה של שיחי לוטם שעיר וקורנית מקורקפת ועולה בחזרה ליער. בין השיחים עולים באביב פרחי צבעוני ההרים ומיני סחלבים, בהם סחלב אנטולי הניכר בעליו המנוקדים בכתמים אדומים. מערות קטנות בצד השביל הן מעשה ציפורניהם של דרבנים. עוד כמה צעדים והנה שבנו לגן אוסטרליה, נקודת המוצא לשביל הנחמד הזה.